הדמוקרטיה המוגבלת של רות גביזון
|
רות גביזון, משפטנית ידועה ובעלת מעמד רם באקדמיה ובציבור, נחשבת לאחד מן הלוחמים הגדולים למען חיזוקה וביצורה של הדמוקרטיה בישראל. היא אף חוזרת ומוזכרת כמועמדת לבית המשפט העליון. אולם עיון במשנתה מגלה תפיסה דמוקרטית, שזכויות חברתיות ושוויון חברתי ניכר, לפחות ברמה המקובלת במדינת הרווחה, אינם חלק ממנה. הדמוקרטיה שגביזון מנסה לבסס בהגותה אינה אלא הדמוקרטיה הפורמלית של החברה הבורגנית.
ספרה זכויות אדם בישראל הוא דיון מקיף בזכויות האדם הקלאסיות מנקודת מבט של מלומד, שהחברה הבורגנית היא לגביו החברה האנושית עצמה, ללא כל אפשרות להתפתחות מעבר לצורת הקיום העכשווית שלה.
תפיסת המשפט, שעל פיה דנה גביזון בזכויות האדם, אינה אלא תפיסת המשפט הבורגנית. בראשית דיונה היא קובעת ש``חשוב להבחין`` בין שני מינים של זכויות, ``בין הזכויות האזרחיות והפוליטיות לבין הזכויות החברתיות``. הזכויות מן המין הראשון - ולפי מנייתה הללו הן חופש הביטוי, חופש הדעה, חופש האמונה הדתית, חופש ההתאגדות וחופש התנועה - הן ``זכויות של חירות``. זכויות אלו מתאפיינות בכך שהמדינה נדרשת, מצד אחד, לא לפגוע בהן, ומצד שני, להבטיח ששום אזרח לא יפגע בהן אצל זולתו. אין המדינה נזקקת להשקעת ``משאבים חומריים``, כד להבטיח זכויות אלו. מימוש חופש הביטוי, לדוגמא, אינו דורש, לפי גביזון, השקעת משאבים ציבוריים, למשל בחינוך ובהשכלה גבוהה. חופש הביטוי נתפש לה כחופש היכול להתממש במלואו, גם אם חלקים ניכרים של הציבור לא רכשו השכלה גבוהה, ועל כן הם מתקשים לומר דברים של טעם בשיח הפוליטי - דברים המבוססים על הכרה טובה של המציאות החברתית-כלכלית והפוליטית, על יכולת להציג טיעון בצורה לוגית ועל רהיטות לשון.
הזכויות החברתיות, כפי שמשתמע מדבריה, אינן זכויות של חירות. הללו - ``מינימום של הכנסה, מינימום של אפשרויות מחיה וכן זכויות, כגון זכות לחינוך, לטיפול רפואי, לעבודה ולפנאי`` - אינן זכויות שרמת מימוש נמוכה שלהן, למשל אף מתחת ל``מינימום של הכנסה``, תהא פגיעה בחירות האדם. מידת מימושן, שאינה מעלה ואינה מורידה ביחס ליכולתו של כל יחיד ליהנות מחירות אנושית, תיקבע על ידי יכולתה הכלכלית של החברה: ``הזכויות הללו תלויות במצב החברתי והכלכלי של החברה: חברה עשירה יש בכוחה להעניק זכויות אלה לחבריה יותר מאשר חברה שאינה עשירה כמותה.``
קל לראות בדברים אלה את קוצר ידו של המשפטן הבורגני. אין הוא קושר בין יכולת כלכלית למימוש אמיתי של הזכויות ה``אזרחיות``, כגון חופש הביטוי, חופש הדעה (החופש לגבש דעה בעניינים שונים על בסיס לימוד ודרישה), חופש האמונה, חופש התנועה וחופש ההתאגדות. הללו הן זכויות, שהאדם האבסטרקטי של המשפט הבורגני, האדם שאינו חי בשום מציאות כלכלית, שאינו עשיר ואינו עני, יכול תמיד להגשימן, אם רק לא יוטלו עליו הגבלות פיסיות על ידי המדינה או על ידי הזולת. ברי שהאדם האבסטרקטי של המשפט הבורגני מניח בני אדם ממשיים בלתי-שווים, ששוויון הזכויות ממנו הם נהנים מגולם באותו אדם אבסטרקטי. הניצול הכלכלי לעולם לא ייתפס
למשפטן הבורגני כדבר-מה שיכול להגביל באופן משמעותי את חופש הביטוי, חופש התנועה וכד`. הניצול הכלכלי פשוט אינו קיים בעולם המושגים שלו (שהרי אין הגדרה של ניצול במשפט הבורגני).
הזכויות החברתיות נתפשות מנקודת המבט של המשפט הבורגני כזכויות שאין להן נגיעה לחירות. אין הן זכויות אדם מהותיות, אלא מן ספח שמימוש המהות האנושית אינו תלוי בו. אם מרבית האוכלוסייה אינה משכילה, אין בכך משום פגיעה בחירות, בתנאי שכל אזרח יכול מבחינה עקרונית להביע את עמדתו בסוגיות שעל סדר היום, כלומר המדינה או הזולת אינם מונעים זאת ממנו על ידי צנזורה, על ידי כליאה או על ידי איום בפגיעה פיסית. ואם שירותי הבריאות נחשלים ורמתה הבריאותית הכללית של האוכלוסייה ירודה, אין בכך פגיעה בחופש התנועה או בחופש ההתאגדות, בתנאי שהאנשים יכולים מבחינה עקרונית לנוע באופן חופשי בארצם או להתאגד במפלגות, באיגודי תרבות, במועדוני ספורט וכד`.
מי שדן, כמו גביזון, בזכויות האדם על בסיס המשפט הבורגני פשוט אינו יודע כיצד לטפל בזכויות החברתיות, ועל כן הוא משליך אותן אחרי גוו, כפי שעושה גביזון שוב ושוב, כל אימת שזכויות אלה צצות בדיונה.
כך, לדוגמה, בהגיעה לסוגיית חופש התנועה היא אומרת: ``יש הטוענים כי חשוב לטפל גם בהגבלות חופש התנועה [שמקורן] באמצעים כלכליים... אולם למרות ההשלכות החברתיות שיש להגבלות תנועה בשל אילוצים כלכליים, נראה כי נכון יהיה להתרכז בדיוננו בהגבלות תנועה על ידי איסורים או הגבלות פיסיות.`` וכך, אם אני דל ואביון, ועל כן כמעט שאינני נע ברחבי הארץ ואינני זוכה להכיר את נופיה ותרבותה, ובוודאי שאיני יכול להכיר נופים ותרבויות ברחבי העולם, אין בזה משום הגבלה של חופש התנועה שלי. ואם עקב דלותי נפגעת חירותי הפוליטית הקשורה לחופש התנועה, דהיינו ליכולתי לנסוע לפגישות והפגנות פוליטיות המתקיימות הרחק מביתי, אין בכך,
לפי גביזון פגיעה בדמוקרטיה עצמה.
חוסר היכולת המושגית לראות את הזכויות החברתיות כזכויות דמוקרטיות בא לביטוי במשפט הבא: ``הזכויות האזרחיות והפוליטיות תאפשרנה לחברה להחליט אם תתקיים בה מידת ההתערבות הנדרשת כדי להשיג רמה מסוימת של סיפוק זכויות כלכליות וחברתיות.`` מדברים אלה עולה, שמשטר דמוקרטי אפשר שיחליט שהוא שולל מימוש של הזכויות החברתיות - והדבר לא יסתור את אופיו הדמוקרטי. כאן נידונה הדמוקרטיה כמשטר שהחלטותיו בעניינים חברתיים-כלכליים, בעיקר אלו המגדילות או מפחיתות את השוויון החברתי, אינן נוגעות למידת הדמוקרטיות שלו. שום החלטה שיחליט המשטר הדמוקרטי המודרני בנושאים אלה אין בה כדי לצמצמם את הדמוקרטיות שלו. אם יחליט על צמצום השירותים החברתיים ועל הפחתה ניכרת של קצבאות לקבוצות מיוחדות (אמהות חד-הוריות, נכים וכדומה), לא יהא משום כך פחות דמוקרטי, מה גם שהחלטה כזאת התקבלה על ידי מוסדות שנבחרו בבחירות כלליות ``דמוקרטיות``. מי שמבין כך את המשטר הדמוקרטי, כלומר מתוך עולם המשפט הבורגני הכולל גם את עיצובה של הדמוקרטיה במסמכים חוקתיים לפי התפיסההבורגנית, כיצד ייחס חשיבות לזכויות החברתיות?
בפרק ז` של ספרה אומרת המחברת דברים הנראים כשינוי עמדה: ``בלי חירות כלכלית - אין חירות פוליטית, בלי תנאי מינימום כלכליים - אין קיום, וחירויות כמו חופש המצפון והביטוי מאבדות חלק גדול מערכן המעשי. אדם הנדרש להקדיש את כל אונו ומשאביו הרוחניים והפיסיים כדי לשרוד, אינו יכול לפתח אוטונומיה. חייו מוכתבים על ידי הדחף לשרוד.`` אין היא מפתחת את הדיון, קרוב לוודאי משום שפיתוח כזה היה מאלצה לנטוש את ההצמדות לעולם המושגים של המשפט הבורגני. אילו הייתה פונה בכל זאת לפיתוח כזה, הייתה מגיעה, לדוגמה, למסקנה, שללא השכלה ראויה, שרכישתה מותנית ברווחה חומרית, נפגם חופש הביטוי באופן מהותי. במה שנראה כסיכום עמדתה היא אומרת, כי ``אפשר בהחלט להיות מחויב לזכויות אדם, כולל הזכות לשוויון (קרי שוויון זכויות, כלומר העדר אפליה בתחומים שונים בגין הבדלי דת, גזע, לאום ומגדר או הבדלים כלכליים - א``ז), בלי להאמין בערך של שוויון כלכלי``.
* ד``ר אורי זילברשייד הוא ממקימי תנועת ``חברה עכשיו``.
ד``ר זילברשייד הוא מרצה לפילוסופיה מדינית במכללה האקדמית עמק יזרעאל ובתוכנית לביטחון לאומי באוניברסיטת חיפה. באמצע שנות התשעים היה המלווה הרעיוני של תנועת הנוער העובד והלומד, והוא נמצא עמה בקשר עד היום. ב-1998 ייסד את הוועד הארצי של מרצי המכללות האקדמיות הציבוריות ועמד בראשו עד 2001.
ד``ר זילברשייד חוקר את תורותיהם של מרקס ופרויד והוגים אחדים מאסכולת פרנקפורט, וכן הוא חוקר את משנותיהם של הרצל וא``ד גורדון. לפני שנים אחדות ראה אור מחקרו התרבותי: ``המסתורין של שלגיה וסינדרלה - מסע פרוידיאני אל נבכיהן של אגדות החלום``. בגרמנית ראה אור ספרו על מושג העבודה אצל מרקס, פרום ומרקוזה.
כן יצא לאור לאחרונה ספר בעריכתו, ``מרקס ועתיד הסוציאליזם``, שכלולים בו מחקרים על תורת מרקס ועל החברה המודרנית.
תפיסת המשפט, שעל פיה דנה גביזון בזכויות האדם, אינה אלא תפיסת המשפט הבורגנית. בראשית דיונה היא קובעת ש``חשוב להבחין`` בין שני מינים של זכויות, ``בין הזכויות האזרחיות והפוליטיות לבין הזכויות החברתיות``. הזכויות מן המין הראשון - ולפי מנייתה הללו הן חופש הביטוי, חופש הדעה, חופש האמונה הדתית, חופש ההתאגדות וחופש התנועה - הן ``זכויות של חירות``. זכויות אלו מתאפיינות בכך שהמדינה נדרשת, מצד אחד, לא לפגוע בהן, ומצד שני, להבטיח ששום אזרח לא יפגע בהן אצל זולתו. אין המדינה נזקקת להשקעת ``משאבים חומריים``, כד להבטיח זכויות אלו. מימוש חופש הביטוי, לדוגמא, אינו דורש, לפי גביזון, השקעת משאבים ציבוריים, למשל בחינוך ובהשכלה גבוהה. חופש הביטוי נתפש לה כחופש היכול להתממש במלואו, גם אם חלקים ניכרים של הציבור לא רכשו השכלה גבוהה, ועל כן הם מתקשים לומר דברים של טעם בשיח הפוליטי - דברים המבוססים על הכרה טובה של המציאות החברתית-כלכלית והפוליטית, על יכולת להציג טיעון בצורה לוגית ועל רהיטות לשון.
הזכויות החברתיות, כפי שמשתמע מדבריה, אינן זכויות של חירות. הללו - ``מינימום של הכנסה, מינימום של אפשרויות מחיה וכן זכויות, כגון זכות לחינוך, לטיפול רפואי, לעבודה ולפנאי`` - אינן זכויות שרמת מימוש נמוכה שלהן, למשל אף מתחת ל``מינימום של הכנסה``, תהא פגיעה בחירות האדם. מידת מימושן, שאינה מעלה ואינה מורידה ביחס ליכולתו של כל יחיד ליהנות מחירות אנושית, תיקבע על ידי יכולתה הכלכלית של החברה: ``הזכויות הללו תלויות במצב החברתי והכלכלי של החברה: חברה עשירה יש בכוחה להעניק זכויות אלה לחבריה יותר מאשר חברה שאינה עשירה כמותה.``
קל לראות בדברים אלה את קוצר ידו של המשפטן הבורגני. אין הוא קושר בין יכולת כלכלית למימוש אמיתי של הזכויות ה``אזרחיות``, כגון חופש הביטוי, חופש הדעה (החופש לגבש דעה בעניינים שונים על בסיס לימוד ודרישה), חופש האמונה, חופש התנועה וחופש ההתאגדות. הללו הן זכויות, שהאדם האבסטרקטי של המשפט הבורגני, האדם שאינו חי בשום מציאות כלכלית, שאינו עשיר ואינו עני, יכול תמיד להגשימן, אם רק לא יוטלו עליו הגבלות פיסיות על ידי המדינה או על ידי הזולת. ברי שהאדם האבסטרקטי של המשפט הבורגני מניח בני אדם ממשיים בלתי-שווים, ששוויון הזכויות ממנו הם נהנים מגולם באותו אדם אבסטרקטי. הניצול הכלכלי לעולם לא ייתפס
למשפטן הבורגני כדבר-מה שיכול להגביל באופן משמעותי את חופש הביטוי, חופש התנועה וכד`. הניצול הכלכלי פשוט אינו קיים בעולם המושגים שלו (שהרי אין הגדרה של ניצול במשפט הבורגני).
הזכויות החברתיות נתפשות מנקודת המבט של המשפט הבורגני כזכויות שאין להן נגיעה לחירות. אין הן זכויות אדם מהותיות, אלא מן ספח שמימוש המהות האנושית אינו תלוי בו. אם מרבית האוכלוסייה אינה משכילה, אין בכך משום פגיעה בחירות, בתנאי שכל אזרח יכול מבחינה עקרונית להביע את עמדתו בסוגיות שעל סדר היום, כלומר המדינה או הזולת אינם מונעים זאת ממנו על ידי צנזורה, על ידי כליאה או על ידי איום בפגיעה פיסית. ואם שירותי הבריאות נחשלים ורמתה הבריאותית הכללית של האוכלוסייה ירודה, אין בכך פגיעה בחופש התנועה או בחופש ההתאגדות, בתנאי שהאנשים יכולים מבחינה עקרונית לנוע באופן חופשי בארצם או להתאגד במפלגות, באיגודי תרבות, במועדוני ספורט וכד`.
מי שדן, כמו גביזון, בזכויות האדם על בסיס המשפט הבורגני פשוט אינו יודע כיצד לטפל בזכויות החברתיות, ועל כן הוא משליך אותן אחרי גוו, כפי שעושה גביזון שוב ושוב, כל אימת שזכויות אלה צצות בדיונה.
כך, לדוגמה, בהגיעה לסוגיית חופש התנועה היא אומרת: ``יש הטוענים כי חשוב לטפל גם בהגבלות חופש התנועה [שמקורן] באמצעים כלכליים... אולם למרות ההשלכות החברתיות שיש להגבלות תנועה בשל אילוצים כלכליים, נראה כי נכון יהיה להתרכז בדיוננו בהגבלות תנועה על ידי איסורים או הגבלות פיסיות.`` וכך, אם אני דל ואביון, ועל כן כמעט שאינני נע ברחבי הארץ ואינני זוכה להכיר את נופיה ותרבותה, ובוודאי שאיני יכול להכיר נופים ותרבויות ברחבי העולם, אין בזה משום הגבלה של חופש התנועה שלי. ואם עקב דלותי נפגעת חירותי הפוליטית הקשורה לחופש התנועה, דהיינו ליכולתי לנסוע לפגישות והפגנות פוליטיות המתקיימות הרחק מביתי, אין בכך,
לפי גביזון פגיעה בדמוקרטיה עצמה.
חוסר היכולת המושגית לראות את הזכויות החברתיות כזכויות דמוקרטיות בא לביטוי במשפט הבא: ``הזכויות האזרחיות והפוליטיות תאפשרנה לחברה להחליט אם תתקיים בה מידת ההתערבות הנדרשת כדי להשיג רמה מסוימת של סיפוק זכויות כלכליות וחברתיות.`` מדברים אלה עולה, שמשטר דמוקרטי אפשר שיחליט שהוא שולל מימוש של הזכויות החברתיות - והדבר לא יסתור את אופיו הדמוקרטי. כאן נידונה הדמוקרטיה כמשטר שהחלטותיו בעניינים חברתיים-כלכליים, בעיקר אלו המגדילות או מפחיתות את השוויון החברתי, אינן נוגעות למידת הדמוקרטיות שלו. שום החלטה שיחליט המשטר הדמוקרטי המודרני בנושאים אלה אין בה כדי לצמצמם את הדמוקרטיות שלו. אם יחליט על צמצום השירותים החברתיים ועל הפחתה ניכרת של קצבאות לקבוצות מיוחדות (אמהות חד-הוריות, נכים וכדומה), לא יהא משום כך פחות דמוקרטי, מה גם שהחלטה כזאת התקבלה על ידי מוסדות שנבחרו בבחירות כלליות ``דמוקרטיות``. מי שמבין כך את המשטר הדמוקרטי, כלומר מתוך עולם המשפט הבורגני הכולל גם את עיצובה של הדמוקרטיה במסמכים חוקתיים לפי התפיסההבורגנית, כיצד ייחס חשיבות לזכויות החברתיות?
בפרק ז` של ספרה אומרת המחברת דברים הנראים כשינוי עמדה: ``בלי חירות כלכלית - אין חירות פוליטית, בלי תנאי מינימום כלכליים - אין קיום, וחירויות כמו חופש המצפון והביטוי מאבדות חלק גדול מערכן המעשי. אדם הנדרש להקדיש את כל אונו ומשאביו הרוחניים והפיסיים כדי לשרוד, אינו יכול לפתח אוטונומיה. חייו מוכתבים על ידי הדחף לשרוד.`` אין היא מפתחת את הדיון, קרוב לוודאי משום שפיתוח כזה היה מאלצה לנטוש את ההצמדות לעולם המושגים של המשפט הבורגני. אילו הייתה פונה בכל זאת לפיתוח כזה, הייתה מגיעה, לדוגמה, למסקנה, שללא השכלה ראויה, שרכישתה מותנית ברווחה חומרית, נפגם חופש הביטוי באופן מהותי. במה שנראה כסיכום עמדתה היא אומרת, כי ``אפשר בהחלט להיות מחויב לזכויות אדם, כולל הזכות לשוויון (קרי שוויון זכויות, כלומר העדר אפליה בתחומים שונים בגין הבדלי דת, גזע, לאום ומגדר או הבדלים כלכליים - א``ז), בלי להאמין בערך של שוויון כלכלי``.
* ד``ר אורי זילברשייד הוא ממקימי תנועת ``חברה עכשיו``.
ד``ר זילברשייד הוא מרצה לפילוסופיה מדינית במכללה האקדמית עמק יזרעאל ובתוכנית לביטחון לאומי באוניברסיטת חיפה. באמצע שנות התשעים היה המלווה הרעיוני של תנועת הנוער העובד והלומד, והוא נמצא עמה בקשר עד היום. ב-1998 ייסד את הוועד הארצי של מרצי המכללות האקדמיות הציבוריות ועמד בראשו עד 2001.
ד``ר זילברשייד חוקר את תורותיהם של מרקס ופרויד והוגים אחדים מאסכולת פרנקפורט, וכן הוא חוקר את משנותיהם של הרצל וא``ד גורדון. לפני שנים אחדות ראה אור מחקרו התרבותי: ``המסתורין של שלגיה וסינדרלה - מסע פרוידיאני אל נבכיהן של אגדות החלום``. בגרמנית ראה אור ספרו על מושג העבודה אצל מרקס, פרום ומרקוזה.
כן יצא לאור לאחרונה ספר בעריכתו, ``מרקס ועתיד הסוציאליזם``, שכלולים בו מחקרים על תורת מרקס ועל החברה המודרנית.