ילד הומו? אין שום בעיה
|
נסים זאב (ש"ס) לא בייש את הרקורד המרשים שלו בהתקפות על "הומואיסטים". בישיבת ועדת החוקה שנערכה לפני כחודש ודנה בהצעות חוק שמטרתן למנוע את קיום מצעד הגאווה, הוא טען ש"מצעדי הגאווה נותנים לגיטימציה להשמדה עצמית של מדינת ישראל, של העם היהודי". עוד השווה את סכנת ההומואים לשפעת העופות.
יו"ר האגודה לשמירת זכויות הפרט, מייק המל, הגיש לוועדת
האתיקה של הכנסת תלונה נגד זאב, אבל חברי הוועדה לא התרגשו. במכתב להמל
הסביר יו"ר הוועדה, חיים אורון (מרצ), ש"לדעת כל חברי הוועדה התבטאותו של
ח"כ זאב מצויה בגבול הקיצון של פריצת גדר אי-ההתערבות שקבעה הוועדה". לא
ברור אם ח"כ שלמה בניזרי ידע על החלטת ועדת האתיקה, כשהכריז במליאת הכנסת
שרעידות האדמה קורות בגלל משכב זכר, אבל ברור שבניזרי ידע כמה סלחניות
החברה בכלל, והכנסת בפרט, כלפי השתלחויות חסרות רסן נגד הומואים. ברור גם
שהוא ידע, שאין מחיר ציבורי אמיתי לנאום פורנוגרפי על אברים שמזדעזעים
ובגללם מזדעזעת האדמה.
מעניין מה בדיוק עובר את הגבול הקיצון של ועדת האתיקה. באחרונה היא נזפה בח"כ אריה אלדד (האיחוד הלאומי), שאמר שלאולמרט יש דם על הידיים; ובח"כ משה שרוני (הגמלאים), על שאמר ש"העוזרות הפרלמנטריות הן כמו ציפורים, או שהן נותנות או שהן עפות".
לא ברור למה סבורים חברי הוועדה שדמם של אולמרט ושל העוזרות הפרלמנטריות סמוק יותר מדמם של ההומואים, הלסביות, הבי והטרנס. כן ברור, שההסתה הבלתי פוסקת נגד ההומואים מובילה לאלימות, כפי שהוכיחו הדקירות במצעד הגאווה בירושלים. חברי ועדת האתיקה של הכנסת היו צריכים לקבוע, כי דווקא נוכח גלי ההסתה נגד הקהילה ההומו-לסבית, כל מי שישתלח בהם ייענש בחומרה.
אבל לא רק בכנסת יש תחושה שעל ההומואים והלסביות מותר להגיד הכל. לפני שנתיים פירסם ראש ישיבת הר עציון, הרב יעקב מדן, מאמר שבו קרא "לעצור את מצעד התועבה", כשהוא מתכוון למצעד הגאווה העולמי, שהיה מתוכנן להיערך בירושלים. מדן השווה את מצעד הגאווה לבמות התופת של עבודה זרה בגיא בן הינום. כדי להבין כמה ההשוואה הזאת נבזית, כדאי לציין שבמות התופת שימשו, לפי הנביא ירמיהו, "לשרוף את בניהם ואת בנותיהם באש". ומה צפוי למעלי הקורבנות, לפי הנביא? "והיתה נבלת העם הזה למאכל לעוף השמים ולבהמת הארץ". הרב מדן חיבר ביחד עם פרופ' רות גביזון את אמנת גביזון-מדן - ניסיון חשוב להידברות בין דתיים לחילונים. כלומר, הוא משוכנע שצד אחד של פיו יכול לדבר על אחווה עם אחיו החילונים בעוד צדו השני מחרף את אחיו ההומואים.
הסיבה לכך שכל אלה מרשים לעצמם לדבר על הומואים כפי שאינם מדברים על שום מגזר אחר, היא שדעת הקהל מאפשרת את זה. צריך היה להוציא את בניזרי מהמליאה על דברי התועבה שלו. צריך היה לסלק את זאב מוועדת החוקה על נאום שפעת העופות. צריך להתחיל להפיץ רשימות שחורות של הומופובים, כדי שיהיה ברור שציבור הולך וגדל רואה בהומופוביה סטייה דוחה ומקיא אותה מקרבו. העובדה שהדברים עוברים כל כך בקלות מתפרשת על ידי ההומופובים כהוכחה לכך שרק התקשורת יפת הנפש בעד ההומואים, אבל הציבור אתם.
מעל לכל, בניזרי וזאב ומדן מרשים לעצמם לומר את הדברים הללו, משום שהם משוכנעים שבלב כל חילוני קיים הומופוב קטן, שמזדהה אתם ושסולד ממשכב זכר; הם משוכנעים שכל חילוני יתקפל למשמע האמירה "גם אתה לא היית רוצה ילד הומו".
ולכן צריך להעמיד שוב ושוב את הדברים על דיוקם. משפחה בת אותה מין היא משפחה לכל דבר. אהבה בת אותו מין היא נפלאה כמו כל אהבה. נישואים של בני אותו מין הם שמחה גדולה, כשם שילדים שנולדים להם הם דבר נפלא. זוגות של הומואים ולסביות זכאים לזכויות של בני זוג לא מפני שכך החליטו בתי המשפט והתקשורת, אלא מפני שהם זוגות לכל דבר.
יש דברים שהורים מאוד לא רוצים שיקרו לילדיהם, למשל שייהפכו לפושעים, שישתמשו בסמים, או שיחזרו בתשובה, כמו שקרה לבניזרי. ילד הומו או ילדה לסבית? אולי יהיה לילדים קשה, אבל זה ממש לא ביג דיל.
מעניין מה בדיוק עובר את הגבול הקיצון של ועדת האתיקה. באחרונה היא נזפה בח"כ אריה אלדד (האיחוד הלאומי), שאמר שלאולמרט יש דם על הידיים; ובח"כ משה שרוני (הגמלאים), על שאמר ש"העוזרות הפרלמנטריות הן כמו ציפורים, או שהן נותנות או שהן עפות".
לא ברור למה סבורים חברי הוועדה שדמם של אולמרט ושל העוזרות הפרלמנטריות סמוק יותר מדמם של ההומואים, הלסביות, הבי והטרנס. כן ברור, שההסתה הבלתי פוסקת נגד ההומואים מובילה לאלימות, כפי שהוכיחו הדקירות במצעד הגאווה בירושלים. חברי ועדת האתיקה של הכנסת היו צריכים לקבוע, כי דווקא נוכח גלי ההסתה נגד הקהילה ההומו-לסבית, כל מי שישתלח בהם ייענש בחומרה.
אבל לא רק בכנסת יש תחושה שעל ההומואים והלסביות מותר להגיד הכל. לפני שנתיים פירסם ראש ישיבת הר עציון, הרב יעקב מדן, מאמר שבו קרא "לעצור את מצעד התועבה", כשהוא מתכוון למצעד הגאווה העולמי, שהיה מתוכנן להיערך בירושלים. מדן השווה את מצעד הגאווה לבמות התופת של עבודה זרה בגיא בן הינום. כדי להבין כמה ההשוואה הזאת נבזית, כדאי לציין שבמות התופת שימשו, לפי הנביא ירמיהו, "לשרוף את בניהם ואת בנותיהם באש". ומה צפוי למעלי הקורבנות, לפי הנביא? "והיתה נבלת העם הזה למאכל לעוף השמים ולבהמת הארץ". הרב מדן חיבר ביחד עם פרופ' רות גביזון את אמנת גביזון-מדן - ניסיון חשוב להידברות בין דתיים לחילונים. כלומר, הוא משוכנע שצד אחד של פיו יכול לדבר על אחווה עם אחיו החילונים בעוד צדו השני מחרף את אחיו ההומואים.
הסיבה לכך שכל אלה מרשים לעצמם לדבר על הומואים כפי שאינם מדברים על שום מגזר אחר, היא שדעת הקהל מאפשרת את זה. צריך היה להוציא את בניזרי מהמליאה על דברי התועבה שלו. צריך היה לסלק את זאב מוועדת החוקה על נאום שפעת העופות. צריך להתחיל להפיץ רשימות שחורות של הומופובים, כדי שיהיה ברור שציבור הולך וגדל רואה בהומופוביה סטייה דוחה ומקיא אותה מקרבו. העובדה שהדברים עוברים כל כך בקלות מתפרשת על ידי ההומופובים כהוכחה לכך שרק התקשורת יפת הנפש בעד ההומואים, אבל הציבור אתם.
מעל לכל, בניזרי וזאב ומדן מרשים לעצמם לומר את הדברים הללו, משום שהם משוכנעים שבלב כל חילוני קיים הומופוב קטן, שמזדהה אתם ושסולד ממשכב זכר; הם משוכנעים שכל חילוני יתקפל למשמע האמירה "גם אתה לא היית רוצה ילד הומו".
ולכן צריך להעמיד שוב ושוב את הדברים על דיוקם. משפחה בת אותה מין היא משפחה לכל דבר. אהבה בת אותו מין היא נפלאה כמו כל אהבה. נישואים של בני אותו מין הם שמחה גדולה, כשם שילדים שנולדים להם הם דבר נפלא. זוגות של הומואים ולסביות זכאים לזכויות של בני זוג לא מפני שכך החליטו בתי המשפט והתקשורת, אלא מפני שהם זוגות לכל דבר.
יש דברים שהורים מאוד לא רוצים שיקרו לילדיהם, למשל שייהפכו לפושעים, שישתמשו בסמים, או שיחזרו בתשובה, כמו שקרה לבניזרי. ילד הומו או ילדה לסבית? אולי יהיה לילדים קשה, אבל זה ממש לא ביג דיל.
הוספת תגובה