חוק עוקף ליבה
|
בתמיכת 23 חברי כנסת ובלא מתנגדים או נמנעים עברה בכנסת בשבוע שעבר בקריאה ראשונה הצעת חוק הקובעת, כי המדינה תעניק מימון בשיעור של 60% למוסד חינוך תיכוני של קבוצה תרבותית ייחודית - מוסד חרדי, או מוסד של קבוצה ייחודית כלשהי - שיזכה להכרה, בלא דרישה של פיקוח על תוכני הלימוד בו. בדברי ההסבר נאמר, כי כוונת החוק לגבור על פסיקת בג"ץ, שקבעה (כבר לפני שנתיים) כי לא יינתן מימון ציבורי למוסד חינוך שאינו כולל בתוכנית הלימודים שלו את לימודי הליבה. כזכור, לימודי הליבה כוללים הן מקצועות יסוד המאפשרים השתלבות בעבודה והן עיקרים באזרחות ובדמוקרטיה.
נאמרו בדיון גם דברי שבח לשרת החינוך, יולי תמיר, שפעלה
לכך שיוסר ערר על אישור הצעת החוק בוועדת השרים לחקיקה, תמורת הבטחה שאחרי
הקריאה הראשונה ולפני הקריאה השנייה והשלישית יהיה דיון בעניין גובה
ההשתתפות הציבורית ותחולת חוק הפיקוח על בתי ספר כאלה. הסכמה זו איפשרה
למציעי החוק להתגבר גם על החובה להצביע על מקורות המימון הנדרש, המוערך
ב-141 מיליון שקל.
לנוכח העניינים הבוערים שעמדו על סדר היום הציבורי בבוקר יום רביעי שעבר (כגון, הסכם הפשרה שאיפשר את המשך כהונת הממשלה), אין זה פלא שהדיווח על העניין נבלע בעמודי החדשות הפנימיים.
זהו חוק שאי אפשר להגזים בחשיבותו לדמותה של המדינה ולצורה שבה היא מחנכת את אזרחיה הצעירים. החוק מנציח מצב, שקבוצות ייחודיות מקבלות מימון ציבורי ניכר אף על פי שתוכניות הלימוד של מוסדותיהן אינן נותנות ללומדים בהם הכשרה להשתלב בחיי המדינה ולהשתתף בנטל - ביטחוני, אישי וכלכלי - הכרוך בקיומה. החוק נותן הכשר לתפישות העומדות ביסוד ההסדר של "תורתם אומנותם", והוא עלול לשבש את התקווה להגביר את השילוב של קבוצות ייחודיות בחיים בישראל.
היה סביר לצפות, כי החוק יהיה נושא למאבק פוליטי ואידיאולוגי. אבל מאבק כזה לא התנהל בוועדת השרים לחקיקה. שום חבר כנסת החרד לסוגיות של חיזוק האזרחות המשותפת, בצד הכרה בהבדלים תרבותיים, לא טרח להיות נוכח בדיון ולא השמיע דברים על החומרה שבמימון ציבורי נדיב למערכת חינוך שאינה מחנכת את תלמידיה לעקרונות החוקתיים של המדינה ולחובות האזרחיות כלפיה.
אכן, זה נושא לא פשוט, הדורש משא ומתן. יש לקבוצות תרבותיות זכות לשמר את ייחודן התרבותי. אך המו"מ המתבקש הוא בשאלה, איך יועברו התכנים האזרחיים המשותפים ועל ידי מי - ולא על העיקרון כי מוסד הנהנה ממימון ציבורי מוכרח לחנך את תלמידיו גם לשותפות אזרחית בחיי המדינה והחברה.
יכולת לשלב חינוך ייחודי עם מטרות כלליות מצויה בכל תרבות ייחודית, כולל בחרדית. אם אין רוצים לממש את היכולת הזאת - על הטהרנים לוותר על מימון המדינה. חוק כזה אולי ימנע משבר ממשלתי היום, אך הוא עלול להחליש בצורה מסוכנת את הלכידות האזרחית הנדרשת בחברה. מהחלשה כזאת ייפגעו לא רק המתנגדים לחוק, אל גם מי שרוצים בו.
כנסת המתייחסת כך לחוקי התשתית הבסיסיים ביותר של הזהות האזרחית של המדינה והחברה שהיא משרתת אינה יכולה להלין על כך שאין היא נהנית מאמון הציבור. ממשלה המאמצת חקיקה מסוג זה אינה יכולה להלין על כך שיש בציבור מי שסבורים כי היא עוסקת בהישרדות קצרת טווח על חשבון חובתה לפעול לרווחת הציבור כולו מתוך ראיית אינטרסים ארוכי טווח. חיוני כי הממשלה והכנסת, על כל הסיעות, יפעלו אחרת בהמשך החקיקה של חוק זה.
הכותבת היא הנשיאה המייסדת של מציל"ה - מרכז למחשבה ציונית, יהודית, ליברלית והומניסטית
לנוכח העניינים הבוערים שעמדו על סדר היום הציבורי בבוקר יום רביעי שעבר (כגון, הסכם הפשרה שאיפשר את המשך כהונת הממשלה), אין זה פלא שהדיווח על העניין נבלע בעמודי החדשות הפנימיים.
זהו חוק שאי אפשר להגזים בחשיבותו לדמותה של המדינה ולצורה שבה היא מחנכת את אזרחיה הצעירים. החוק מנציח מצב, שקבוצות ייחודיות מקבלות מימון ציבורי ניכר אף על פי שתוכניות הלימוד של מוסדותיהן אינן נותנות ללומדים בהם הכשרה להשתלב בחיי המדינה ולהשתתף בנטל - ביטחוני, אישי וכלכלי - הכרוך בקיומה. החוק נותן הכשר לתפישות העומדות ביסוד ההסדר של "תורתם אומנותם", והוא עלול לשבש את התקווה להגביר את השילוב של קבוצות ייחודיות בחיים בישראל.
היה סביר לצפות, כי החוק יהיה נושא למאבק פוליטי ואידיאולוגי. אבל מאבק כזה לא התנהל בוועדת השרים לחקיקה. שום חבר כנסת החרד לסוגיות של חיזוק האזרחות המשותפת, בצד הכרה בהבדלים תרבותיים, לא טרח להיות נוכח בדיון ולא השמיע דברים על החומרה שבמימון ציבורי נדיב למערכת חינוך שאינה מחנכת את תלמידיה לעקרונות החוקתיים של המדינה ולחובות האזרחיות כלפיה.
אכן, זה נושא לא פשוט, הדורש משא ומתן. יש לקבוצות תרבותיות זכות לשמר את ייחודן התרבותי. אך המו"מ המתבקש הוא בשאלה, איך יועברו התכנים האזרחיים המשותפים ועל ידי מי - ולא על העיקרון כי מוסד הנהנה ממימון ציבורי מוכרח לחנך את תלמידיו גם לשותפות אזרחית בחיי המדינה והחברה.
יכולת לשלב חינוך ייחודי עם מטרות כלליות מצויה בכל תרבות ייחודית, כולל בחרדית. אם אין רוצים לממש את היכולת הזאת - על הטהרנים לוותר על מימון המדינה. חוק כזה אולי ימנע משבר ממשלתי היום, אך הוא עלול להחליש בצורה מסוכנת את הלכידות האזרחית הנדרשת בחברה. מהחלשה כזאת ייפגעו לא רק המתנגדים לחוק, אל גם מי שרוצים בו.
כנסת המתייחסת כך לחוקי התשתית הבסיסיים ביותר של הזהות האזרחית של המדינה והחברה שהיא משרתת אינה יכולה להלין על כך שאין היא נהנית מאמון הציבור. ממשלה המאמצת חקיקה מסוג זה אינה יכולה להלין על כך שיש בציבור מי שסבורים כי היא עוסקת בהישרדות קצרת טווח על חשבון חובתה לפעול לרווחת הציבור כולו מתוך ראיית אינטרסים ארוכי טווח. חיוני כי הממשלה והכנסת, על כל הסיעות, יפעלו אחרת בהמשך החקיקה של חוק זה.
הכותבת היא הנשיאה המייסדת של מציל"ה - מרכז למחשבה ציונית, יהודית, ליברלית והומניסטית
הוספת תגובה