מה לחקור ומה לא
|
דו"ח גולדסטון חזר וגילה אמת ישנה: כוחות הביטחון אינם מנהלים חקירה חיצונית אמינה ומהירה של חשדות לחריגה מנורמות. הנזק מהעדר חקירה כפול: איננו מפיקים לקחים ואיננו שולטים ברמת הביצוע של כוחות הביטחון; ואיננו מטילים אחריות, גם כשהטלתה חיונית ומוצדקת.
התנגדות צה"ל לחקירה חיצונית טבעית, אך שגויה. גוף אינו
צריך לחקור את עצמו. הפרקליטות הצבאית ומצ"ח חשובות ומקצועיות - אבל לא
מספיקות, מפני שחקירה אפקטיווית ואמינה חייבת להתנהל בידי גוף חיצוני
ובלתי תלוי. אם היה גוף כזה, ומסורת שמשלבת תחקיר (בירור מה קרה ואיך ניתן
לשפר) וחקירה (בירור שמטרתו בחינה של הטלת אחריות), ישראל היתה יכולה
להתמודד טוב יותר עם הביקורת החריפה נגדה, שלחלקה לא ניתן בינתיים מענה
מספק.
דו"ח גולדסטון מעלה שאלות חשובות. חלקן נוגעות לאחריות, משמעת והתנהגות בזמן מלחמה, אולם חלקן מדיניות ואסטרטגיות. ועדת חקירה "משפטית" אינה הכלי המתאים לטיפול באף אחת מסוגי השאלות. מינויה ייראה כניסיון של "נאשמי גולדסטון" לערער על מסקנותיו. ועדה כזאת לא תיתן מענה אפקטיבי לדו"ח ולתוצאותיו, והחקירה שתנהל עלולה לפרוט נושאים אסטרטגיים ומדיניים חיוניים לבירורים משפטיים, ולשמש מעין הודאה שהמנגנונים המשפטיים של ישראל הם רק עלי תאנה.
במקום זה צריך להבחין בין טיפוסי הטענות.
חקירה חיצונית, מיידית ואמינה הכרחית ביחס לטענות על ביצוע פשעי מלחמה כגון התעללות, ירי באזרחים שהניפו דגל לבן, שימוש במגינים אנושיים או הרס מכוון של מקורות מים וטחנת קמח. ואולם, הפגמים בדו"ח גולדסטון עצמו בנושא זה מלמדים על הבעייתיות הטבועה בוועדות חקירה. ועדת אור לא הצליחה לבסס אחריות פלילית לאירועי אוקטובר 2000, ולכן ממשיכים במגזר הערבי במאבק למיצוי הדין עם ה"רוצחים". קל וחומר, שזה יהיה המצב בוועדה שתבדוק תלונות וממצאים של גורמים חיצוניים, חלקם לא מקצועיים, לגבי עשרות אירועים, באזורים שמחוץ לשליטת ישראל. חקירה כזאת תהיה ממושכת, אך מפעילי הסמכות האוניברסלית לא יחכו, ויפעלו להעמיד ישראלים לדין בחו"ל. ולבסוף - גם הדו"ח הגלוי שלה יהיה מקור לממצאים נגד ישראל, וייראה כהודאת בעל דין.
חמורות יותר קביעות דו"ח גולדסטון שבתכנון ובמטרה של מבצע "עופרת יצוקה" היו הפרות עקרוניות רבות של המשפט הבינלאומי ודיני המלחמה, וכי גם לגביהן יש לבחון הטלת אחריות פלילית. תוצאת הקביעות האלה היא כי המבצע כולו - ואף הסגר על עזה - אינם כלים לגיטימיים במאבק של ישראל נגד פעולות טרור מעזה. מבחינת גולדסטון, אשמים לא רק החיילים שביצעו, אלא גם המדינאים שתיכננו, והיועצים המשפטיים שאישרו מטרות ודרכי פעולה שגולדסטון מתאר כפשעי מלחמה.
סוגיות אלה אינן משפטיות-טהורות, ובוודאי שאינן דורשות חקירה. חייב להינתן להן מענה מדיני ומקצועי, הכולל ליבון אסטרטגיות המתאימות לאתגרים הביטחוניים ולכללי המשפט הבינלאומי. גולדסטון מבקש ליטול מישראל את החלופה של פעולה צבאית רחבה, ואפילו סגר, לגבי שטח שבו האויב תוקף מקרב אוכלוסייה אזרחית. הדו"ח אינו קובע מה רשאית ישראל לעשות כדי להגן על אזרחיה מירי של ארגונים, הפועלים בקרב אוכלוסייה אזרחית, שממשלתם החצי-נבחרת מחויבת לאידיאולוגיה של השמדת ישראל. זו השאלה העומדת לדיון, והמענה לה אינו טמון בחקירה נוספת.
דו"ח גולדסטון מעלה שאלות חשובות. חלקן נוגעות לאחריות, משמעת והתנהגות בזמן מלחמה, אולם חלקן מדיניות ואסטרטגיות. ועדת חקירה "משפטית" אינה הכלי המתאים לטיפול באף אחת מסוגי השאלות. מינויה ייראה כניסיון של "נאשמי גולדסטון" לערער על מסקנותיו. ועדה כזאת לא תיתן מענה אפקטיבי לדו"ח ולתוצאותיו, והחקירה שתנהל עלולה לפרוט נושאים אסטרטגיים ומדיניים חיוניים לבירורים משפטיים, ולשמש מעין הודאה שהמנגנונים המשפטיים של ישראל הם רק עלי תאנה.
במקום זה צריך להבחין בין טיפוסי הטענות.
חקירה חיצונית, מיידית ואמינה הכרחית ביחס לטענות על ביצוע פשעי מלחמה כגון התעללות, ירי באזרחים שהניפו דגל לבן, שימוש במגינים אנושיים או הרס מכוון של מקורות מים וטחנת קמח. ואולם, הפגמים בדו"ח גולדסטון עצמו בנושא זה מלמדים על הבעייתיות הטבועה בוועדות חקירה. ועדת אור לא הצליחה לבסס אחריות פלילית לאירועי אוקטובר 2000, ולכן ממשיכים במגזר הערבי במאבק למיצוי הדין עם ה"רוצחים". קל וחומר, שזה יהיה המצב בוועדה שתבדוק תלונות וממצאים של גורמים חיצוניים, חלקם לא מקצועיים, לגבי עשרות אירועים, באזורים שמחוץ לשליטת ישראל. חקירה כזאת תהיה ממושכת, אך מפעילי הסמכות האוניברסלית לא יחכו, ויפעלו להעמיד ישראלים לדין בחו"ל. ולבסוף - גם הדו"ח הגלוי שלה יהיה מקור לממצאים נגד ישראל, וייראה כהודאת בעל דין.
חמורות יותר קביעות דו"ח גולדסטון שבתכנון ובמטרה של מבצע "עופרת יצוקה" היו הפרות עקרוניות רבות של המשפט הבינלאומי ודיני המלחמה, וכי גם לגביהן יש לבחון הטלת אחריות פלילית. תוצאת הקביעות האלה היא כי המבצע כולו - ואף הסגר על עזה - אינם כלים לגיטימיים במאבק של ישראל נגד פעולות טרור מעזה. מבחינת גולדסטון, אשמים לא רק החיילים שביצעו, אלא גם המדינאים שתיכננו, והיועצים המשפטיים שאישרו מטרות ודרכי פעולה שגולדסטון מתאר כפשעי מלחמה.
סוגיות אלה אינן משפטיות-טהורות, ובוודאי שאינן דורשות חקירה. חייב להינתן להן מענה מדיני ומקצועי, הכולל ליבון אסטרטגיות המתאימות לאתגרים הביטחוניים ולכללי המשפט הבינלאומי. גולדסטון מבקש ליטול מישראל את החלופה של פעולה צבאית רחבה, ואפילו סגר, לגבי שטח שבו האויב תוקף מקרב אוכלוסייה אזרחית. הדו"ח אינו קובע מה רשאית ישראל לעשות כדי להגן על אזרחיה מירי של ארגונים, הפועלים בקרב אוכלוסייה אזרחית, שממשלתם החצי-נבחרת מחויבת לאידיאולוגיה של השמדת ישראל. זו השאלה העומדת לדיון, והמענה לה אינו טמון בחקירה נוספת.
הוספת תגובה