והעיקר, לא לסטות מהעיקר

   טוב עשה היועץ המשפטי לממשלה שהחליט לא לפתוח בחקירה נגד התבטאויותיו הקשות והחמורות של הרב עובדיה יוסף. טועה התנועה לאיכות השלטון הטוענת כי יש פה בעיה של שיוויון בפני החוק. הבעיה האמיתית היא המאבק הציבורי המתנהל עתה על דמותה של המדינה. במאבק הזה לא צריך להשתיק, ואסור לטשטש את העיקר. והעיקר אינו ההתבטאויות הקשות, או האקטיביזם השיפוטי, או הרכבו של בית המשפט, אלה השאלה האם ההחלטות הציבוריות מתקבלות ע"י מוסדות המדינה שהוסמכו לקבל אותן, או ע"י חכמי התורה ולפי ההלכה. זו השאלה הקיומית המוצבת היום על סדר יומנו. אסור לטאטא אל מתחת לשטיח את עוצמתה ומרכזיותה ולתת לוויכוחים על גבולות חופש הביטוי ועל השימוש במשפט לאכיפתם להכניס "רעש" מיותר למערכת.

    שתי ההפגנות גילו עובדה שכאילו נעלמת משני הצדדים: המחלוקת אמיתית ועמוקה. בשני צידיה עומדים אנשים נחרצים, בעלי אמונה חזקה, הרואים את עמדת  כעניין ערכי, יסודי וקיומי. בשני הצדדים עומדים אנשי כבוד. הם לא ייבהלו, כי הם מאמינים שהצדק עימם. בשני הצדדים יש כאלה הסבורים כי בצד השני עומדים רק אנשי כוח ואינטרס. אבל בשני הצדדים צריכים לדעת שהצד השני לא ייעלם. מוכרחים למצוא דרך לרבע את העיגולים. אין מנוס מלהגיע להסדר.

    ההפגנה הגדולה, וההצהרות שנלוו אליה מוכיחות כי הבעיה היא לא החלטה זו או אחרת של בית המשפט, אלא עצם היותו של בית המשפט הפרשן המוסמך של חוקי המדינה, ולא של ההלכה היהודית. אין זה פלא כי יש מחלוקת על חלק מהפרשנויות של בית המשפט. ניתן לבקר החלטות, אך התפקיד של פרשנות החוק מסור בידי בית המשפט.

    אם בית המשפט מפרש את החוק בצורה הנראית לחרדים כתוקפת את ההלכה, חובתם הראשונית היא להוציא את ההלכה מן החוק. אין למדינת ישראל שום סיבה לתת להלכה מונופולין על קביעת הזהות היהודית. להפך, קביעה כזו תסכן את קיומה של המדינה דווקא כמדינה יהודית. בדומה, אין למדינה סיבה טובה לתת להלכה ולממסד הלכתי מונופולין על קביעת אורחות חים של הציבור בכללו, או על חלוקת כספי ציבור שמקורם במיסיהם של האזרחים כולם, יהודים ולא יהודים, אורתודוקסים ושאינם אורתודוקסים. צודק הרב בקשי-דורון שאמר כי אם רוצים מועצות דתיות הנשלטות לפי ההלכה, צריך להפוך אותן למוסדות דתיים וולונטאריים. מוסדות ממלכתיים מוסדרים על פי החוק, ואת החוק מפרש בית המשפט.

    ההתקפה האחרונה אינה מכוונת, לכן, רק נגד בית המשפט או נשיאו הפרופסור אהרן ברק. ההתרכזות בהם היא צורך דמגוגי. הכתובת האמיתית היא העיקרון הכללי שעל פיו ההסדרים במדינה נקבעים בידי מוסדותיה, ולא בידי גופים הלכתיים למיניהם ועל פי ההלכה. ההתקפה הזאת אינה נעשית בשם הדמוקרטיה אלא מטעם השקפה הדוחה את הדמוקרטיה מכל וכל. היא גם אינה נעשית בשם חופש הדת של האורתודוקסים. בשום מדינה אין חופש הדת כולל את זכותם של מאמינים לכפות הסדרים על המדינה, או לחייב את בתי המשפט שלה להעדיף את ההלכה על החוק.

    חשוב, לכן, לדחות עמדה זו של המפגינים והמשמיצים בבירור ובבהירות. חשוב להצביע על כך שהיא חותרת תחת עקרונות היסוד העמוקים ביותר של המדינה. כדי לעשות זאת אסור לאפשר הסטה של תשומת הלב לענייני חקירות משטרתיות וטענות הדדיות על שנאה והסתה. ישמרו שירותי הביטחון על שופטינו, להבטיח שלא יהיה טיפש או רשע שיראה במחלוקת היתר לעשות מעשה. יקפידו המנהיגים להזהיר את קהילותיהם מפני שימוש באלימות. ואנחנו נמשיך לחפש הסדר פשרה במסגרת העיקרון היסודי כי ההחלטות במדינה נעשות בידי מוסדותיה הדמוקרטיים. בין אלה יש מקום חשוב, מרכזי וחיוני לבית משפט עצמאי וחזק.

    מובן שבמדינה שיש בה קהילות אורתודוכסיות גדולות כל הסדר קביל חייב לקחת בחשבון את האינטרסים הלגיטימיים שלהן. מצד שני, המדינה לא תוכל להגן על האינטרסים של איזו מן הקבוצות החברות בה, אם בסיס הלגיטימיות של מוסדותיה, לרבות בית המשפט, לא יכובד על ידי כולן. אלה הם כללי המשחק, ואין שום הצדקה לשנות אותם.