דיקטטורת השמאל

זה בסדר שלפרופ' רות גביזון יש אג'נדה, הבהיר אדמו"ר המשפט. אבל זה לא בסדר שהיא באה עם אג'נדה ידועה מראש. אם היא היתה מסתירה את האג'נדה, הוסיף נשיא בית המשפט העליון, אז זה היה בסדר. לפי ההיגיון המבריק הזה, כל הפרופסורים מתבקשים לסתום את הפה. אסור להם להביע עמדה. הוא רציני?

העניין הוא שגם ברק לא מאמין לברק. הרי גביזון כתבה ספר יחד עם פרופ' מוטה קרמניצר בסוגיית האקטיביזם השיפוטי (עם סקירה של פרופ' יואב דותן). השניים מציגים עמדות מנוגדות. גביזון נגד. קרמניצר בעד. הכיצד לא שמענו על כך שברק מתנגד לקרמניצר, למרות האג'נדה המוצהרת שלו, אבל פוסל את גביזון, בגלל האג'נדה? הוא שאמרנו. ברק לא מתייחס ברצינות לברק. אז כיצד הוא רוצה שהציבור יתייחס אליו ברצינות?

האג'נדה של בית המשפט העליון בישראל היא, פחות או יותר, האג'נדה של מרצ. אין עוד בית משפט בעולם שמתערב בפעילות מבצעית מסוג "נוהל שכן". רק במשפטוקרטיה שהקים ברק. והוא גם אינו מעוניין שיישב מישהו בהרכב, שיזכיר לשופטים כי דמוקרטיה היא שלטון המשפט ולא שלטון השופטים.

אין עוד אדם במדינה שכתב כל כך הרבה, בפסקי דין, במאמרים, בספרים, על הצורך ב"אמון הציבור". ואין עוד אדם שמצליח לפגוע, באופן שיטתי כל כך, באמון הציבור בבית המשפט העליון.