מאבק שהופך לגחמה

לא אנוח ולא אשקוט ולא ארפה מלחזור ולכתוב כי נשיא בית המשפט העליון אהרן ברק הוא אור זרוע לצדיק בחברה שהאליטה שלה עלטה גמורה. ברק מקרין תבונה ושיקול דעת וצדק ואחריות וציונות ממשית ונאורות. אני נזכר בו בכל פעם שמחלחלת בי תחושה קשה של אובדן גאווה לאומית ואזרחית. על כן כה קשה לי לראותו במאבק למניעת מינויה של פרופ' רות גביזון לבית המשפט העליון.

יהיה זה משגה מצדו להכתים את שנתו האחרונה על כס השיפוט במאבק שהופך לגחמה. משהו המזכיר את מלחמת החורמה הזכורה לגנאי של משנהו מישאל חשין, שהרעיד את אמות הספים בבית המשפט העליון כדי למנוע את הצטרפות אילה פרוקצ'יה לחבורתם, לאחר שבערכאה נמוכה הרשיעה אחד מקרובי משפחתו.

נכון שגביזון - משפטנית ראויה לכל הדעות - חולקת על תפישת העולם של ברק. ייתכן גם שמבצבצת בעיה מסוימת בכך שדעותיה ידועות. אך ראוי לומר לפרופ' ברק: הנח לזה. אנא שקול את עמדתך בכלים המקובלים עליך, שעשית בהם שימוש מועיל בקריירה המזהירה שלך, זו המידתיות והשקלא וטריא. מה מזיק יותר, מה שאתה מכנה האג'נדה של גביזון או הפירוש שייתן ציבור רחב לדחייתה? הציבור שאמונו בך ובחבריך כה חשוב ועתה ימצא בהרחקתה הוכחה כאילו בית המשפט העליון הוא תאגיד שבו חבר מביא חבר?

בחן את עמדתך ותיווכח כי במצב הדברים שנוצר, הנזק שייגרם מדחייתה רב מהתועלת. אנא.

http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/009/291.html

לכתבה המקורית המלאה