שלושה דיקטטורים

אהרון ברק. לפרופ' רות גביזון יש אג'נדה שאינה מתאימה לבית המשפט העליון - נימק שלשום (ו') הנשיא אהרון ברק את התנגדותו הנחרצת למועמדותה לכהונה בבית משפט זה. הוא לא פירש מהי אותה אג'נדה פסולה, אבל כל מי שקצת מתמצא יודע בדיוק במה מדובר: גביזון מתנגדת לאקטיביזם השיפוטי של ברק.

דבריו של ברק מקוממים ובעיתיים. ראשית - משום שהוא מודיע ברבים על פסילת מועמדת ראויה, רק משום שאין הוא מסכים עם דעותיה. במילים אחרות: ברק רוצה בית משפט בדמותו ובצלמו, בעצם - מה שיש לו כבר היום. או במילים עוד יותר פשוטות: הוא רוצה להיות טוטליטר, להבטיח שרק מי שמסכים איתו יוכל להגיע ללשכות השופטים העליונים.

שנית- משום שאין במדינת ישראל, וכנראה גם לא היה בה בעבר, שופט עם אג'נדה כל כך ברורה כמו אהרון ברק עצמו. "הכל שפיט", אמר לפני שנים. אחר כך החל להתפתל ולומר שהתכוון לכך שהמשפט יכול לטפל בכל, אבל לא לכך שהמשפט צריך לטפל בכל. אלא שבפועל, בית המשפט העליון של ברק נכנס כמעט לכל נושא שנוי במחלוקת אפשרי: מדיני, בטחוני, חברתי, דתי. והפסיקות שלו, ברוב המכריע של המקרים, צפויות מראש. לא רק שיש לו אג'נדה שיפוטית; יש לו דעות מוצקות המכתיבות את פסיקותיו.

ברק הודיע בריש גלי, שבית המשפט שלו מחולל מהפכה חוקתית. "מי שמך לחולל מהפכות?!", תהה בזעם אחד מקודמיו, השופט בדימוס משה לנדוי. אך ברק בשלו. בית המשפט שלו הוא בית המשפט החוקתי, הודיע לכולם. כל מי שמנסה לפעול בכיוון שונה, מוקע מיד כמי שחותר תחת אושיות המשפט הדמוקרטי. אלא שאת הנזק הרב ביותר למשפט זה, מחוללים ברק ואנשי שלומו בהם מילא את בית המשפט העליון.