פשרה נחוצה, גם אם יש טובות ממנה
|
חוק טל אכן אינו שוויוני, אולם הוא מבטא פשרה מעשית העדיפה על החלופות הסבירות. לא ניתן לחשוב על גיוס כפוי של בחורי ישיבות. בנוסף, במציאות הישראלית, נושאי נשק בצבא השם יכולים להיות סיכון שאסור להיקלע אליו. עדיף להתחיל במסלול שישלב את החרדים בשוק התעסוקה. שילובם במסלול של שירות לאומי יהיה קל יותר לאחר מכן.
חוק טל מעגן בספר החוקים הסדר בלתי שיוויוני ובלתי קביל באופן עקרוני. הוא פוטר משרות צבאי מי שתורתו אומנותו בלי להעניק פטור דומה לאלה הבוחרים להרוג את עצמם באוהלה של תורה אחרת. אלא שקביעות אלה אינן מולידות בהכרח את המסקנות של מתנגדי החוק- כי אסור היה לכנסת לחוקקו, כי ראוי להיאבק נגדו בכל דרך כולל סירוב לשרת, וכי חובה על בית המשפט לבטלו.
חוק טל צריך להיבחן לא רק על רקע עקרונות של שיוויון ושל חלוקת נטל הוגנת, אלא גם על רקע המצב הפוליטי והחברתי הרלבנטי. הסדר שתחילתו עם קום המדינה, כאשר בן-גוריון פטר משרות צבאי 400 בחורי ישיבה כדי לקומם את עולם הישיבות שחרב, התגלגל עם השנים להסדר מפלצתי של אי גיוס הרוב המכריע של המגזר החרדי, בתנאי שהלא-מגויסים לא יעבדו לפרנסתם. מעבר לבעיית חוסר השיוויון בנטל הביטחוני, המגזר החרדי הפך לחברת לומדים שאינה מסוגלת לפרנס את עצמה בכבוד.
לכאורה, מצב זה רק מחזק את הצורך לבטל לאלתר את הפטור המקיף ולהכניס את הגברים החרדים למעגל השרות הצבאי ושוק העבודה. אלא שצעד כזה לוקה בכמה חסרונות גדולים. ראשית, ההתנגדות הנחרצת הצפויה של מנהיגי החרדים לגיוס הכפוי תוליד סרבנות ונפקדות נרחבות, מה שיאלץ את הצבא והמשטרה להשקיע משאבים רבים, גם בימים הקשים האלה, בחיפוש, מעצר, שפיטה ומאסר של מאות רבות של אברכים. שנית, המאבק הזה ייראה כמאבק על זכותו של הציבור החרדי לנהל את אורח-חייו כרצונו. שלישית, אם המהלך יצלח, גיוס חרדים יוצר סכנה מוחשית לנאמנות כפולה של נושאי-נשק ישראלים. חרדים רואים עצמם כפופים לרבניהם יותר מאשר לרשויות המדינה, והדבר הוא חלק מחופש הדת. במציאות הישראלית, נושאי נשק בצבא השם יכולים להיות סיכון שאסור להיקלע אליו.
המסקנה היא שיש לטפל במבוי הסתום באמצעות הסכמה עם המנהיגים החרדים, וכי הפתרון חייב להיות הדרגתי, מושכל, שומר על זכות החרדים לאורח-חייהם, ותואם את התנאים המיוחדים. חוק טל הוא פשרה מן הסוג הזה- אולי לא הטובה ביותר- והוא עומד בתנאים הנזכרים לעיל. בעוד 5 שנים, כאשר יגיע הזמן להארכת תוקפו, צריך יהיה להפעיל את הלקחים שיופקו מיישומו. בינתיים אפשר לסייע להאצת התהליך של השתלבות החרדים בשרות ובתעסוקה באמצעות הפחתת התמריצים הכלכליים הניתנים לאלה שתורתם אומנותם.
למתנגדי החוק יוזכר כי צריך להשוותו לא למצב הרצוי באופן עקרוני אלא למצב הקיים. החוק מציע- לראשונה- מסלול מעשי לפרוק הדרגתי ויעיל של המצב המקומם. עדיף היה להגיע לכך שלא באמצעות החוק, אלא שהמערכת הפוליטית, על כל חלקיה, לא גילתה יכולת לעשות זאת ללא שוט הבג"ץ.
משהתקבל החוק, הזמנת בג"ץ לבדוק את חוקתיותו עלולה ליצור-מחדש דילמה מוכרת. אם בג"ץ לא יבטל את החוק, עלולה ההחלטה להתפרש כאילו ההסדר שיוויוני או סביר. אם יבטל אותו, עלולה להתעורר תגובה חריפה של מערכת פוליטית, שעשתה את המירב האפשרי בסוגיה קשה ורגישה.
משהובא העניין לבית המשפט, אין הוא יכול להתחמק ממנו. יש לבית המשפט כלים רבים האמורים לסייע לו במצבים כאלה, ונותר לקוות כי הוא יעשה בהם שימוש.
חוק טל צריך להיבחן לא רק על רקע עקרונות של שיוויון ושל חלוקת נטל הוגנת, אלא גם על רקע המצב הפוליטי והחברתי הרלבנטי. הסדר שתחילתו עם קום המדינה, כאשר בן-גוריון פטר משרות צבאי 400 בחורי ישיבה כדי לקומם את עולם הישיבות שחרב, התגלגל עם השנים להסדר מפלצתי של אי גיוס הרוב המכריע של המגזר החרדי, בתנאי שהלא-מגויסים לא יעבדו לפרנסתם. מעבר לבעיית חוסר השיוויון בנטל הביטחוני, המגזר החרדי הפך לחברת לומדים שאינה מסוגלת לפרנס את עצמה בכבוד.
לכאורה, מצב זה רק מחזק את הצורך לבטל לאלתר את הפטור המקיף ולהכניס את הגברים החרדים למעגל השרות הצבאי ושוק העבודה. אלא שצעד כזה לוקה בכמה חסרונות גדולים. ראשית, ההתנגדות הנחרצת הצפויה של מנהיגי החרדים לגיוס הכפוי תוליד סרבנות ונפקדות נרחבות, מה שיאלץ את הצבא והמשטרה להשקיע משאבים רבים, גם בימים הקשים האלה, בחיפוש, מעצר, שפיטה ומאסר של מאות רבות של אברכים. שנית, המאבק הזה ייראה כמאבק על זכותו של הציבור החרדי לנהל את אורח-חייו כרצונו. שלישית, אם המהלך יצלח, גיוס חרדים יוצר סכנה מוחשית לנאמנות כפולה של נושאי-נשק ישראלים. חרדים רואים עצמם כפופים לרבניהם יותר מאשר לרשויות המדינה, והדבר הוא חלק מחופש הדת. במציאות הישראלית, נושאי נשק בצבא השם יכולים להיות סיכון שאסור להיקלע אליו.
המסקנה היא שיש לטפל במבוי הסתום באמצעות הסכמה עם המנהיגים החרדים, וכי הפתרון חייב להיות הדרגתי, מושכל, שומר על זכות החרדים לאורח-חייהם, ותואם את התנאים המיוחדים. חוק טל הוא פשרה מן הסוג הזה- אולי לא הטובה ביותר- והוא עומד בתנאים הנזכרים לעיל. בעוד 5 שנים, כאשר יגיע הזמן להארכת תוקפו, צריך יהיה להפעיל את הלקחים שיופקו מיישומו. בינתיים אפשר לסייע להאצת התהליך של השתלבות החרדים בשרות ובתעסוקה באמצעות הפחתת התמריצים הכלכליים הניתנים לאלה שתורתם אומנותם.
למתנגדי החוק יוזכר כי צריך להשוותו לא למצב הרצוי באופן עקרוני אלא למצב הקיים. החוק מציע- לראשונה- מסלול מעשי לפרוק הדרגתי ויעיל של המצב המקומם. עדיף היה להגיע לכך שלא באמצעות החוק, אלא שהמערכת הפוליטית, על כל חלקיה, לא גילתה יכולת לעשות זאת ללא שוט הבג"ץ.
משהתקבל החוק, הזמנת בג"ץ לבדוק את חוקתיותו עלולה ליצור-מחדש דילמה מוכרת. אם בג"ץ לא יבטל את החוק, עלולה ההחלטה להתפרש כאילו ההסדר שיוויוני או סביר. אם יבטל אותו, עלולה להתעורר תגובה חריפה של מערכת פוליטית, שעשתה את המירב האפשרי בסוגיה קשה ורגישה.
משהובא העניין לבית המשפט, אין הוא יכול להתחמק ממנו. יש לבית המשפט כלים רבים האמורים לסייע לו במצבים כאלה, ונותר לקוות כי הוא יעשה בהם שימוש.
הוספת תגובה