אשת השנה 2005

1. שרת המשפטים ציפי לבני – הגברת הראשונה

כמי ששימשה עורכת דין במשך כעשור, לבני מכירה היטב את צורכיהם של עורכי הדין ושל מיליוני הצרכנים של המערכת. תפקיד שרת המשפטים תפור עליה.

איזו בחירה קשה. בשנה משפטית שהייתה רוויה בכותרות, וכל כך הרבה אישים שהטביעו חותם, קשה לדעת מי ראוי מכל לתואר. האם זה עו"ד דיוויד וינר ז"ל, סגן הסנגוריה הציבורית הארצית, סנגורו של החשוד ברצח השופט עדי אזר ז"ל, שמילא את תפקידו במסירות ובנאמנות עד אשר חש כי הוא נאלץ לשים קץ לחייו? האיש הפך סמל להתנכלות המשטרה והפרקליטות לעורכי הדין הפליליים.

עוד אפשרות היא מנהל בתי המשפט, בעז אוקון, שמקדם במלוא הקצב והמרץ את מחשוב בתי המשפט, פותח את נתוני ההספק של השופטים בפני התקשורת, על אף היותם מביכים, ונלחם בלא חת בתופעת הפיגורים, גם במחיר של התנגחויות עם בכירי השופטים.

והפורום המשפטי למען ארץ ישראל, גוף שאיגד כ-150 עורכי דין, שהעניקו חינם אין כסף את מיטב הסיוע המשפטי למפוני חבל עזה וצפון השומרון ראוי גם הוא לתואר. עשרות עתירות לבג"צ הוגשו על ידי הארגון, נוהל מאבק עיקש בוועדות הכנסת על הפיצויים, ניתן ייעוץ משפטי לעצורים, הוגשו תלונות נגד שוטרים מכים, ועוד ועוד. חשיבות תרומתם מתחדדת שבעתיים עכשיו, מששקע האבק, וכאשר מצבם העגום של מי שנרמסו על ידי המערכת זועק לשמיים – ואיש לא בא להושיט יד.

גם פרקליט המדינה, ערן שנדר, לא טמן ידו בצלחת. שנדר עמד בכבוד באתגר העצום שהעמידה ההתנתקות בפני מערכת אכיפת החוק, וכעת הוא משווע לסיוע נוסף למיגור הפשיעה, בדמות הקצאת כוח אדם לפרקליטות לצורך יישור גיבנת של כמה אלפי תיקים המעלים אבק על המדפים.

ומבקר המדינה החדש, מיכה לינדנשטראוס, הכניס תנופה חדשה, רוח קרב, וגיבוי תקשורתי למלחמה בשחיתות, וקיבל כמה החלטות אמיצות כמו לחקור אירועים בזמן אמת ולפרסם את שמות אישי הציבור שמעלו באמון שניתן להם.

שני שמות נוספים הם פרופ' רות גביזון, ששמה הפך לדגל ולסמל של הקבוצות הנאבקות על עיצוב דמותו של בית המשפט העליון; וראש מח"ש, הרצל שבירו, שהתייצב באומץ אל מול המצלמות, אף על פי שצפה מראש את התגובות הקשות והמתלהמות, והודיע שאין לו די ראיות להעמיד שוטרים לדין פלילי בעקבות מהומות אוקטובר 2000.

אולם, בסופו של יום, נראה כי שרת המשפטים, ציפי לבני, היא הראויה מכל לתואר. בתוך פחות משנה בתפקיד הספיקה לבני לקדם בצורה משמעותית ביותר נושאים שונים ומגוונים. להלן רשימה חלקית של הישגיה: תזכיר החוק להבניית שיקול הדעת השיפוטי, המהווה מהפכה של ממש בכל הקשור לגזירת הדין במדינת ישראל; ההחלטה לאמץ את דו"ח וועדת השופטת גרסטל, שמשמעותה הארכת ההתמחויות לשנה וחצי ושינוי מבנה בחינות לשכת עורכי הדין; ההחלטה להקים רשות להגנה על עדים, שכל כך חסרה כאן; ההוראה לשופטים שלא לעסוק במקצוע נוסף (למשל: ללמד באוניברסיטה) בלי אישורה, אישור שלא יינתן לשופט שיש לו פיגורים; מימוש התוכנית לחיסול מב"דים (תיקים הממתינים לבירור דין) בפרקליטות, והקצאת עשרות פרקליטים שיעסקו אך ורק במשימה דחופה זאת במשך שנתיים; ההחלטה להקים מרכז סיוע לנפגעי אלימות, שכבר נמצא לו סעיף בתקציב השנה הבאה; ההחלטה, בעקבות דו"ח מבקר המדינה, לבחור מעתה והלאה את המתמחים בהנהלת בתי המשפט ובמשרד המשפטים אך ורק מתוך מאגר מתמחים, שאליו נכנסים במכרז מסודר ולא בשיטת חבר מביא חבר; ההחלטה הדרמטית לעצור בדקה התשעים את שיפוץ והרחבת בתי המשפט בתל אביב, על מנת לשקול להעבירם אל דרום העיר או אל פאתי פארק הירקון (בשטח פתח תקווה), ובאופן זה לחסוך (אולי) כספים רבים ולהחיות אזור נחשל; ההחלטה ללכת לפיצוץ מתוקשר מול בית המשפט העליון ונשיאו, בפרשת התעקשותה של השרה למנות את הפרופ' רות גביזון לכהונה בבית המשפט העליון; ההתעקשות להיפטר בכל מחיר משופטים שסרחו, גם אם בית הדין המשמעתי לשופטים קבע אחרת – כמו במקרה של השופטת הילה כהן; וזו רק רשימה חלקית. בשנה הבאה מתכוונת השרה לבני להמשיך ולעסוק בסחבת הבלתי אפשרית בבתי המשפט, ולבנות בתי משפט חדשים בפריפריה.

ללבני מגיעים כל השבחים על התנהלותה המקצועית: גם כשחולקים עליה, איש לא מעלה כנגדה טענה כי היא פועלת ממניעים זרים או משיקולים בלתי ענייניים. היא מבקשת לשמור על בית המשפט העליון, לא לסגוד לו, לא לפגוע בו. דיבורה שקול, מדוד, שקט ולא מתלהם. כמי ששימשה עורכת דין במשך כעשור, לבני מכירה היטב את צורכיהם של עורכי הדין ושל מיליוני הצרכנים של המערכת. נראה שתפקיד שרת המשפטים תפור עליה. נראה שהתואר אשת השנה במשפט, אותו העניקו לה כעת עורכי הדין, תפור למידותיה עוד יותר.

עו"ד משה כהן

כתב המשפט הארצי של "מעריב"