המהפכה החוקתית – תיאור המציאות או נבואה המגשימה את עצמה?
|
המהפכה החוקתית ארעה בישראל בשנת 1992 עם חקיקת חוקי היסוד. מסקנתה של פרופ'' גביזון (רציו של המאמר...): בישראל נחוצה עד מאוד חוקה נוקשה, עליונה, עם ביקורת חיצונית, אולם לא בשלו התנאים הפוליטיים והחברתיים לכינונה. האם אפשרית חוקה בישראל?
שאלות:
האם נחוצה לישראל חוקה?
האם קיימים התנאים שיניבו אותה.
בהנחה שהחוקה המתגבשת תהייה תוצר של המשך חקיקה רגילה + שריון של חוקי היסוד – האם תהייה זו חוקה טובה הנותנת מענה ראוי?
תשובות:
נחוצה חוקה.
1950 עם כינון הכנסת הראשונה לא היה ניתן לאמץ חוקה טובה.
רק תחושה של משבר או כורח המחייבים להגיע לפשרות ולוויתורים הדדיים שיניבו הסדר יציב והוגן.
מנגנון החקיקה של הכנסת אינו יכול להניב חוקה טובה.
ראוי ונכון לאמץ עסקת חבילה שלמה בה האיזונים הפנימיים ברורים.
חוקה נוקשה – הגנה ממפעלי כוח יעשו שימוש לרעה בכוחם. ככל שהכוח של קבוצות האינטרס גדול יותר כך גם הצורך בחוקה נוקשה שתיתן יציבות והגנה מפני המחוקק.
בישראל – החברה שסועה שתי האוכלוסיות העניות ביותר בחברה הישראלית הערבים והחרדים, עדות שונות, הפער בין עניים ועשירים רק הולך וגדל ישנה תחושה של החלשות הסולידריות. הגדרת המדינה כיהודית יוצרת מתח. חוק השבות מפלה.
מיעוט דתי – טוען להפליה, חילוניים טוענים לכפייה דתית, מונופול דתי על נישואין וגרושין.
קבוצות מיעוטים – אינטרסים פרטיקולריים, זקוקים לאוטונומיה לצורך ניהול אורחות חייהם. דתיים ציוניים רואים בפסיקות של רבנים כבעלות תוקף ם כאשר הן נוגדות את החוק.
ההגנה על האינטרסים הללו דורשת הסדרים משפטיים מיוחדים ולכן צריכה ישראל חוקה נוקשה שהיא מעבר לחוק מזדמן, זה הכרחי על מנת שישראל תהייה דמוקרטיה אמיתית ותיתן בו בזמן ביטחון למיעוטים שבה.
האם ניתן לאמץ חוקה שלמה עליונה ונוקשה?
לא די בטעמים של מוסר פוליטי – חייבת להיות תמיכה רחבה ובישראל אין כזו. השסעים הרבים גורמים לכך שהמערכת הפוליטית לא תרצה לאמץ חוקה.
העדפה פוליטית לטפל בשסע הפנים יהודי על בסיס של פשרות. שסע ערבי – על בסיס החלטות חד-צדדיות.
המדיניות החברתית והכלכלית נקבעו בזירה הפוליטית ולא בבתי המשפט.
מבחינה היסטורית עד מהפך 1977 ההגמוניה של מפא"י הייתה כה חזקה שלא היה לה צורך בחוקה. חוקה מצריכה זמן ולכנסת אין זמן, אין עניין בתהליכים ארוכים כי היא עומדת לבחירות כל הזמן.
האם החוקה המתגבשת טובה?
התקווה של מחוללי מהלך 1992 – השלמה של המפעל החוקתי באמצעות חקיקת הסדר להגנה על זכויות אזרח – חוק יסוד החקיקה ששריין באופן גורף את כל חקיקת היסוד הקיימת ויקנה לה עליונות שתביא לירידה על הביקורת השיפוטית. אם יעבור חוק כזה הוא יגן על הסטטוס קוו – גביזון רואה בו הליך בלתי רצוי ואף מסוכן.
חוקי יסוד משוריינים יביאו לשינוי ביחס של העם לבית משפט – בית המשפט יהפוך למעין בית מחוקקים נוסף המכריע בשאלות טעונות שעל סדר היום. חשוב לשמור על בית המשפט חזק ונייטרלי.
בגלל שיטת הפשרה הפוליטית – פרקי החוקה אינם מבטלים את החקיקה הביטחונית (חוקי הגנה לשעת חירום למשל) שמוסכם על הכל כי כלולים בה הסדרים שאינם במקומם במדינה דמוקרטית.
בהיעדר הסכמה רחבה מקשה על ההחלטה בנוגע לדת ומדינה הנטייה להשאיר את רוח הסטטוס קוו.
החוקה שמסתמנת רעה:
איננה מאוחדת, מנציחה ומקבעת דברים שלא ראוי לשריינם.
מקבץ הזכויות והערכים המוגן בה אינו אחיד ויוצר עיוותים דינמיים.
הליך קבלת חוק יסוד אינו מבטיח עיון מקיף בגבולות הדמוקרטיה ועקרון הרוב.
חוקי היסוד כוללים פרטים רבים שאינם הולמים חוקה.
תוצאה שלילית של רעיון השריון החוקתי – פסק דין חוק גל (בנק מזרחי) לא היה שינוי של חוק יסוד אלא בחוק היסוד.
לסיכום: נחוצה בישראל חוקה נוקשה עליונה ושלמה. אולם בהיעדר הסכמה, ראוי לגשת לחקיקה מתוך דיאלוג והסכמה רחבה. בדיאלוג זה יתרחש רק כשלכל הצדדים יהיה תמריץ.
הפירמידה של הנורמות והמוסדות:
פרטי המבנה המשפטי של המדינה משתנה ממדינה למדינה, ממשטר למשטר ומזמן לזמן. המבנה האידיאלי - המודל האידיאלי המצוי ברוב מדינות המערב המפותחות (מלבד ישראל בה אין חוקה פורמאלית) בהן יש דיפרנציאציה מגוונת. במדינות בהן מידת הדיפרנציאציה פחות מפותחת הרבדים והסוגים בתוך הפירמידות יהיה הרבה יותר קטן.
במודל זה היחס הגדול הנו ריבונות העם. האזרח חייב לציית אך הוא שותף פעיל (בחירות). ככל שפחות אזרחים משתתפים בהליך הדמוקרטי הדבר מראה על פגם בדמוקרטיה.
אם כן מה עומד מאחרי עקרון שלטון הרוב? אנשים הנקראים שליחי ציבור המגדירים נורמות ועל מנת לתת לאותן נורמות תוקף הם מעניקים להם תוקף משפטי. החוקים מחייבים ומהווים מסגרת.
משטר פרלמנטרי – משטר אשר צמרת מנגנוני הביצוע נתונים לפיקוחו המתמיד של המוסד המחוקק. אחריות פרלמנטרית – אחריות הרשות המבצעת בפני המחוקקת. לא תמיד יכול המחוקק לפקח על המבצע מתוך שיקול דעת מצב זה נקרא מונרכיה קונסטיטוציונית והוא היה מצוי באירופה שלפני מלחמת העולם ה-I. כיום רפובליקה בעלת משטר נשיאותי = ארה"ב ואמריקה הלטינית. במשטרים נשיאותיים היחס בין המוסדות יהיה שונה, במידה ויש חוקה היא חופשייה מכפיפות כלשהי למוסד המחוקק וסמכות הביצוע מרוכזת בידיו של הנשיא.
המאמר דן בהמון דברים מובנים וברורים שלא ראיתי לנכון לסכמם.
האם נחוצה לישראל חוקה?
האם קיימים התנאים שיניבו אותה.
בהנחה שהחוקה המתגבשת תהייה תוצר של המשך חקיקה רגילה + שריון של חוקי היסוד – האם תהייה זו חוקה טובה הנותנת מענה ראוי?
תשובות:
נחוצה חוקה.
1950 עם כינון הכנסת הראשונה לא היה ניתן לאמץ חוקה טובה.
רק תחושה של משבר או כורח המחייבים להגיע לפשרות ולוויתורים הדדיים שיניבו הסדר יציב והוגן.
מנגנון החקיקה של הכנסת אינו יכול להניב חוקה טובה.
ראוי ונכון לאמץ עסקת חבילה שלמה בה האיזונים הפנימיים ברורים.
חוקה נוקשה – הגנה ממפעלי כוח יעשו שימוש לרעה בכוחם. ככל שהכוח של קבוצות האינטרס גדול יותר כך גם הצורך בחוקה נוקשה שתיתן יציבות והגנה מפני המחוקק.
בישראל – החברה שסועה שתי האוכלוסיות העניות ביותר בחברה הישראלית הערבים והחרדים, עדות שונות, הפער בין עניים ועשירים רק הולך וגדל ישנה תחושה של החלשות הסולידריות. הגדרת המדינה כיהודית יוצרת מתח. חוק השבות מפלה.
מיעוט דתי – טוען להפליה, חילוניים טוענים לכפייה דתית, מונופול דתי על נישואין וגרושין.
קבוצות מיעוטים – אינטרסים פרטיקולריים, זקוקים לאוטונומיה לצורך ניהול אורחות חייהם. דתיים ציוניים רואים בפסיקות של רבנים כבעלות תוקף ם כאשר הן נוגדות את החוק.
ההגנה על האינטרסים הללו דורשת הסדרים משפטיים מיוחדים ולכן צריכה ישראל חוקה נוקשה שהיא מעבר לחוק מזדמן, זה הכרחי על מנת שישראל תהייה דמוקרטיה אמיתית ותיתן בו בזמן ביטחון למיעוטים שבה.
האם ניתן לאמץ חוקה שלמה עליונה ונוקשה?
לא די בטעמים של מוסר פוליטי – חייבת להיות תמיכה רחבה ובישראל אין כזו. השסעים הרבים גורמים לכך שהמערכת הפוליטית לא תרצה לאמץ חוקה.
העדפה פוליטית לטפל בשסע הפנים יהודי על בסיס של פשרות. שסע ערבי – על בסיס החלטות חד-צדדיות.
המדיניות החברתית והכלכלית נקבעו בזירה הפוליטית ולא בבתי המשפט.
מבחינה היסטורית עד מהפך 1977 ההגמוניה של מפא"י הייתה כה חזקה שלא היה לה צורך בחוקה. חוקה מצריכה זמן ולכנסת אין זמן, אין עניין בתהליכים ארוכים כי היא עומדת לבחירות כל הזמן.
האם החוקה המתגבשת טובה?
התקווה של מחוללי מהלך 1992 – השלמה של המפעל החוקתי באמצעות חקיקת הסדר להגנה על זכויות אזרח – חוק יסוד החקיקה ששריין באופן גורף את כל חקיקת היסוד הקיימת ויקנה לה עליונות שתביא לירידה על הביקורת השיפוטית. אם יעבור חוק כזה הוא יגן על הסטטוס קוו – גביזון רואה בו הליך בלתי רצוי ואף מסוכן.
חוקי יסוד משוריינים יביאו לשינוי ביחס של העם לבית משפט – בית המשפט יהפוך למעין בית מחוקקים נוסף המכריע בשאלות טעונות שעל סדר היום. חשוב לשמור על בית המשפט חזק ונייטרלי.
בגלל שיטת הפשרה הפוליטית – פרקי החוקה אינם מבטלים את החקיקה הביטחונית (חוקי הגנה לשעת חירום למשל) שמוסכם על הכל כי כלולים בה הסדרים שאינם במקומם במדינה דמוקרטית.
בהיעדר הסכמה רחבה מקשה על ההחלטה בנוגע לדת ומדינה הנטייה להשאיר את רוח הסטטוס קוו.
החוקה שמסתמנת רעה:
איננה מאוחדת, מנציחה ומקבעת דברים שלא ראוי לשריינם.
מקבץ הזכויות והערכים המוגן בה אינו אחיד ויוצר עיוותים דינמיים.
הליך קבלת חוק יסוד אינו מבטיח עיון מקיף בגבולות הדמוקרטיה ועקרון הרוב.
חוקי היסוד כוללים פרטים רבים שאינם הולמים חוקה.
תוצאה שלילית של רעיון השריון החוקתי – פסק דין חוק גל (בנק מזרחי) לא היה שינוי של חוק יסוד אלא בחוק היסוד.
לסיכום: נחוצה בישראל חוקה נוקשה עליונה ושלמה. אולם בהיעדר הסכמה, ראוי לגשת לחקיקה מתוך דיאלוג והסכמה רחבה. בדיאלוג זה יתרחש רק כשלכל הצדדים יהיה תמריץ.
הפירמידה של הנורמות והמוסדות:
פרטי המבנה המשפטי של המדינה משתנה ממדינה למדינה, ממשטר למשטר ומזמן לזמן. המבנה האידיאלי - המודל האידיאלי המצוי ברוב מדינות המערב המפותחות (מלבד ישראל בה אין חוקה פורמאלית) בהן יש דיפרנציאציה מגוונת. במדינות בהן מידת הדיפרנציאציה פחות מפותחת הרבדים והסוגים בתוך הפירמידות יהיה הרבה יותר קטן.
במודל זה היחס הגדול הנו ריבונות העם. האזרח חייב לציית אך הוא שותף פעיל (בחירות). ככל שפחות אזרחים משתתפים בהליך הדמוקרטי הדבר מראה על פגם בדמוקרטיה.
אם כן מה עומד מאחרי עקרון שלטון הרוב? אנשים הנקראים שליחי ציבור המגדירים נורמות ועל מנת לתת לאותן נורמות תוקף הם מעניקים להם תוקף משפטי. החוקים מחייבים ומהווים מסגרת.
משטר פרלמנטרי – משטר אשר צמרת מנגנוני הביצוע נתונים לפיקוחו המתמיד של המוסד המחוקק. אחריות פרלמנטרית – אחריות הרשות המבצעת בפני המחוקקת. לא תמיד יכול המחוקק לפקח על המבצע מתוך שיקול דעת מצב זה נקרא מונרכיה קונסטיטוציונית והוא היה מצוי באירופה שלפני מלחמת העולם ה-I. כיום רפובליקה בעלת משטר נשיאותי = ארה"ב ואמריקה הלטינית. במשטרים נשיאותיים היחס בין המוסדות יהיה שונה, במידה ויש חוקה היא חופשייה מכפיפות כלשהי למוסד המחוקק וסמכות הביצוע מרוכזת בידיו של הנשיא.
המאמר דן בהמון דברים מובנים וברורים שלא ראיתי לנכון לסכמם.