© 2023 פרופ' רות גביזון

דברים בגילוי מצבה למישאל חשין

November 11, 2015

 דברים בטכס גילוי מצבה על קברו של מישה חשין 6.11.15

 

 

 מחר כבר יהיו שבעה שבועות. זה נראה כמו נצח אבל גם כמו הרף עין.   אני עדיין מתקשה לקבל.  לא רוצה לדבר עליך ולא אליך. רק עכשיו אני מבינה את ההתעקשות שלך לדבר לכבודו של שניאור ולא לזכרו.  אבל גם לכבודך קשה לי לדבר כאשר אתה לא בוחן את הסביבה במבט החד, הביקורתי והספק-משועשע שלך.    אני מתגעגעת ומנסה לזקק את העיקר.  את המכלול שלך, מה שצבע את כל מה שעשית והפך אותו לשלך.  פשיטא שאתה משפטן מובהק, ענק.  אבל אתה בא למשפט עם תמונת אדם וחברה ותרבות שהיא רחבה ועשירה ועמוקה.  שלטון החוק חשוב, אבל אתה נותן מקום לאינטואיציות, לכאן ולעכשיו, לרגשות סוערים.  קמאיים.  לתחושת צדק ואי-צדק חריפה.  חד כתער בניתוח אבל רגשן ומתפייט.  מסור עד כלות – ומלא רוח קרב.  עושר של מקורות.  משפט ושאינו משפט.  תנ"ך עצמו ועל התנ"ך. ומדרשים. ספרות יפה.  ושירה עברית.  שכל ישר. והיסטוריה.  ועצמאות ישראל בארצו. כולם מותכים יחד בכוח אישיותך הססגונית, העוצמתית. כך בפסקי הדין.  בשאלות החדות באולם בית המשפט.  בשיחות רעים.  במשפחה. בחיים בכלל, ובכל מקום.        אז הנה כמה מקומות, כמה רגעים:  

•    במשרד בבוסתנאי. כותבים בחינות ב"הליך המשפטי".  מקפיד על כל פרט. דואג שהבחינה תהיה הוגנת. שהתלמידים יבינו מה מבקשים מהם. חמור בשיפוט ונדיב בציונים. עין טובה לתלמידים. גם בכיתות גדולות – קל וחומר בסמינריונים –  מיד מזהה את המיוחדים.  בעלי הדמיון והיצירתיות.  שלא הולכים בתלם. שממריאים.  גם אם שוגים.  

•    בהדסה הר הצופים. רק ילדתי את דורון ואתה מביא לו את הבובות הראשונות שלו – מיקי מאוז ומיני מאוז.  המתנה הגדולה הבאה הייתה סדרה מצוירת רבת-כרכים של סיפורי התנ"ך.  הצליח. גם דורון אוהב ספר ותנ"ך.  

•    בבית בכספי.  אני באה להיוועץ בך בעניינים שאני מעורבת בהם. אתה תמיד זמין, דיסקרטי לגמרי ומהיר וחד. חוש המומחיות של המשפטן עובד אצלך שעות נוספות. שואל שאלות כדי להיות בטוח שיש לך התמונה השלמה. כועס מאוד על מה שמכעיס. נהנה מההתמודדות עם שאלה רבת פנים.  הרבה פעמים גם מוכן לעבור עמי על טקסט. מדייק ושוב מתקן.  שיהיה בדיוק נמרץ.  בכל הרמות. הרעיון הגדול והניסוח המדוקדק.  אני כבר איבדתי את הסבלנות אבל אתה מתקן עוד פסיק מיותר, עוד נקודה חסרה. פרפקציוניסט.   בית הוא גם המקום של "החיים עצמם", של היום-יום שהוא הבסיס.  עם רותי.  אוכלים במטבח. מטיילים עם הכלבים.  משוחחים כל הזמן. השגרה שממנה ועליה בנויים כל השיאים הראויים לציון.    

•    בתקשורת:  בתפקיד מגן בית המשפט, כמו שהבטחת בנאום הפרישה שלך.  ואני סקרנית. בטח היית מגן עכשיו על בית המשפט ועל שופטיו. אבל מה היית אומר בעניין הריסות הבתים? האם היית דבק בעקרון היסודי שאיש בחטאו יומת?  או שמא היית גורס כי בתוך גל האלימות קולו כקול הפיקולו? לא יודעת.  ולא נוכל עוד לדעת.  הקול שלך חסר.  

•    בפקולטה בירושלים.  השתתפנו בכנס במשפט חוקתי. 30 שנה להלכת ברגמן. 1999.  אתה בוחר לסיים את דבריך בשיר של יהודה עמיחי. כל כך מתרגש שדמעות חנקו אותך. ממש לא יכול לקרוא.  העברת לידי את הספר ואני קראתי אז, במקומך.  קריאה עילגת כי לא הכרתי את השיר קודם לכן.

 עכשיו אקרא שוב, במקום שהוא עכשיו שלך.  ליד שניאור.  לכבודך:

 

שְּׁלֹשָה בָּנִים הָיוּ לְאַבְרָהָם וְלֹא רַק שְׁנַיִם/  

שְׁלֹשָה בָּנִים/  

הָיוּ לְאַבְרָהָם, יִשְׁמָעֵאל, וְיִצְחָק וְיִבְכֶּה/

 אַף אֶחָד לֹא שָׁמַע עַל יִבְכֶּה, כִּי הוּא הָיָה הַקָּטָן/

 וְהָאָהוּב שֶׁהָעֳלָה לְעוֹלָה בְּהַר הַמּוֹרִיָּה/

 

אֶת יִשְׁמָעֵאל הִצִילָה אִמּוֹ הָגָר, אֶת יִצְחָק הִצִּיל הַמַּלְאָךְ/

וְאֶת יִבְכֶּה לֹא הִצִּיל אַף אֶחָד. כְּשְׁהָיָה קָטָן/

 קָרָא לוֹ אָבִיו בְּאַהֲבָה, יְבְכֶּה, יְבְךְּ, יִבְךְּ הַקָטָן/

 וְהֶחָמוּד שֶׁלִי. אָבָל הוּא הִקְרִיב אוֹתוֹ בָּעַקֵדָה/

 וּבַתוֹרָה כָּתוּב הָאַיִל, אֲבָל זֶה הָיָה יִבְכֶּה./

 

יִשְׁמָעֵאל לֹא שָׁמַע שׁוּב עַל אֵל בְּכלֹ יָמָיו./

 יִצְחָק שׁוּב לֹא צָחַק בְּכָל יָמָיו/

 וְשָרָֹה צָחֲקָה רַק פַּעַם אַחַת וְלֹא הוֹסִיפָה./

 שְׁלֹשָה בָּנִים היוּ לְאַבְרָהָם,/  

יִשְמַע, יִצְחַק, יִבְכֶּה,/

 יִשְׁמָעֵאל יִצְחַקְאֵל יִבְכֶּה-אֵל.

 

 מישה-אל

 

 

Please reload