© 2023 פרופ' רות גביזון

הרצאת הקבלה לאקדמיה הלאומית למדעים

December 8, 2015

 

 

ב 8.12.15, נר שלישי של חנוכה,  התקבלתי רשמית כחברה באקדמיה הלאומית למדעים.  הנה ההרצאה שנשאתי שם:

 

אני שמחה להיות כאן היום, וּמודה לאלה שאפשרו את הצטרפותי לאקדמיה למדעים.  כמשפטנית. בֲּחטיבת מדעי הרוח. אמנם תמיד חשבתי  שמשפט הוא לא ממש מדע. אבל  אולי הוא יותר מדע מ"מדעי" הרוח? ואולי בְּכל זאת יש גם קשר בין מדע ומשפט? אז הנה מה שיצא. 

 

מדע וּמדענים, משפט וּמשפטנים

 

הָעוסקים בְּמדע והָעוסקים בְּמשפט זוכים מכוח עיסוקם בְּמעמד, בְּיוקרה וּבסמכות; הם זוכים גם בְּמידה של חירות בעיסוקם, על מנת שיוכלו למלא היטב את תפקידם. באופן טבעי, מִשעה שהסמכות נתונה, רב הפיתוי להשתמש בה גם מעבר לַתחום שבו צמחה. אני מבקשת לטעון שֶעִם הסמכות באה אחריות. סמכותם של מדענים וּמשפטנים מחייבת שימוש זהיר, רק לַצרכים שֶלִשמם נוצרה וְלִשמם היא קיימת. זאת הן כדי להפעיל את הסמכות היטב, והן כדי להגן על החירות להפעילה.  אם תרצו, האתיקה של עיסוק בַּמדע וּבַמשפט – שיש ביניהם דמיון וגם שוני - מחייבת מדענים וּמשפטנים לפעול בְּצוּרה הממלאת את תפקידם הֶחָשוב של מדע וּמשפט – בלי לשאת את שמם לשווא. 

 

  פעילות מדעית היא הישג אנושי חשוב. מדעניות  יוצרות ידע חדש בתחום עיסוקן, וגם מנחילות ידע מדעי שיטתי.  (במובן זה, גם חוקרות משפט הן מדעניות.)  מדעניות הן בנות-סמכא הן כְּחוקרות והן כְּמורות.  סמכותן נובעת משילוב המומחיות והידע שלהן עם העובדה שלעיסוק המדעי מחויבות וכללי התנהלות ייחודיים.  מחויבותן של מדעניות היא לחפש אחרי האמתי והתָקֵף. הן רוצות לדעת ולהבין את עומקם של דברים.  ולמדע יש מתודה קפדנית לאורה בוחנים את תוצריו. לכן יש לנו טעם להאמין כי אמירותיהן המקצועיות אכן משקפות אמת;  כי המחקר בוצע במתודולוגיה אֲמינה; כי הוא נבחן, נבדק ואוּשש;  וְכי הוא משקף את תיאור המציאות המקובל בתחום הידע, ואת הטיעונים הנחשבים תקפים במסגרתו - ולא את חששותיה, תקוותיה או הטיותיה של המדענית.  סמכותה העיונית של המדענית מטילה עליה אחריות גדולה: בְּניהול המחקר וּבדרך הצגתו, כמו גם בָּהוראה, היא מחויבת לְיושרה מדעית קפדנית. הקביעוֹת שהיא מציעה צריכות להיות פתוחות תמיד למבחן הידע החדש והשלכותיו.  גם כאשר הממצאים לא נוחים או טורדים.  לַמדענית או לְמי שממונה עליה.

 

מקצוֹעיוּת  וּדבקוּת בַּמתודה המדעית הם גם הטעם לתת לַמדע וְלַמדענים מידה של עצמאות מדרישות השלטון.  תנאי לחברה חופשית הוא איים של חירות עבור העבודה המדעית והנחלת המדע והמחויבות לו.   חירות זו מצדה מחזקת את חובת המדענים לא להתפשר על היושרה המדעית שהיא חלק מִמקור כוחם.      

אלא שהסמכות והחירות המוקנות למדע ולמדען עלולות ליצור גם פיתוי, לא תמיד מודע, לתבוע תוקף מדעי גם לְמה שאינו עומד בדרישות החמורות של עבודה מדעית.  או לשַלֵב חומר כזה  בָּהוראה בְּאופן המציג אף אותו כעניין של מדע.  מדען נבחן  גם ביכולתו לזהות את הפיתוי הזה ולא להיכנע לו.

 

גבולות המדע חשובים בכל המדעים כולם. הגבולות  ברורים יותר בתחום

מדעי הטבע, מתערפלים  במדעי החברה, ולא ברור איך הם ישימים  במדעי הרוח. אבל גם במדעי הרוח תפקידה של החוקרת אינו להציע  מנהיגות רוחנית, מוסרית או פוליטית.  מדע אינו יכול לספק תשובות לשאלות הגדולות של משמעות וטעם  קיום ומקומו של הָאָדם ביקום. לא נכון שמדעניות, כְּכָאֵלה,  תתיימרנה לעשות זאת. 

 

אבהיר מִיָד: אינני אומרת כי מדענים צריכים לעסוק רק בְּמדע.  זו הנחיה בלתי אפשרית ולא רצויה.  העיסוק המדעי עצמו מחייב החלטות רבות שאינן מדעיות, ובוודאי כך לגבי הוראה, או פיתוח וּמימון של מחקר מדעי. יותר מזה. מותר למדענים – ואולי אף יש להם חובה – לעסוק גם ביישום ממצאיהם לעולם המעשה, ובפעילות של תיקון עולם על כל צורותיה.  חשוב רק לזכור כי ככל שהעיסוק רחוק יותר מליבת המדע – כך חשוב יותר לא לעשות אותו בשם המדע עצמו.  וְכִי התנהלות שמותר או אף נחוץ לאמץ בעיסוקים חוץ-מדעיים אינה תמיד קְבילה בעבודה המדעית עצמה.    

 

משפט – להבדיל מחֵקֶר המשפט והוראתו -  שוֹנה ממדע.  הוא אינו נבחן כ"אמת" מול הטבע או החברה.  חוקיו אינם מופרכים על ידי התנהגות או מציאות נוגדת. הוא מערכת נורמטיבית השואפת להסדיר התנהגות בחברה נתונה.  הוא מטיל חובות ומעניק סמכויות וזכויות.  הוא שונה ממערכות נורמטיביות אחרות, כמו מוסר, בְּכָך שהוא ממוּסד, תובע מונופולין על השימוש המוצדק בכוח במדינה, וּמגייס את כוחה לאכיפת החובות שהוא מטיל. מטעם זה המשפט הוא בְּעיקרוֹ מקומי, מוּגבל לִמדינה, לְחברה וּלְטריטוריה מסוימת, לעומת תחומי מדע (ואולי מוסר) שיכולים להיות אוניברסליים.  

 

חשיבותו של המשפט היא ביכולתו הייחודית למלא תפקידים חברתיים מורכבים, הכוללים הכוונת התנהגות, יישוב סכסוכים, הגנה על החירות, על הסדר הציבורי ועל זכויות האדם, וּקביעה של סמכויות השלטון תוך כדי צמצום החשש שייעשה בָּהן שימוש לרעה.

המשפט עצמו, יחד עם עקרון שלטון החוק,  הוא מקור הסמכות המעשית של המשפטן. המשפט יוצר טעמים לִפעולה, לא רק לאמונה.  הוא מחייב ותובע ציות. זו המשמעות העמוקה של האידיאל של שלטון החוק:  החוק וְלא כוחם של בני אדם מצד אחד,  החוק ולא המוסר מצד שני. רק שמירה הן על החוק והן  על גבולותיו תאפשר למשפט למלא את תפקידיו החברתיים החיוניים.  שמירה זו  היא תפקידם המיוחד של המשפטנים. 

מרכיב מרכזי בפעולת המשפטנית הוא אפוא נאמנות לחוק. נאמנות זו מחייבת כמובן שתהיה לה  ידיעה עיונית טובה של המשפט, ושל כללי יצירתו, פרשנותו ויישומו. עם זאת, כל המשפטניות, בכל תפקידיהן, חייבות להפעיל גם שיקול דעת.    כך הן בייעוץ לגבי הדרך הטובה ביותר להשתמש בַּמשפט בְּחוזה או בְּחוק, כך בְּייצוג בפני ערכאות, וכך בַּשימוש המובהק ביותר – בְּשפיטה, שהיא עצמה הכרעה בעניין על פי הדין. 

יש כאן דילמה מובנית.  הסמכות להכריע  על פי חוק  כוללת את הסמכות לבחון את החוק ולהפעיל את שיקול הדעת הנדרש להכרעה. משפטנית נבחנת לא רק בהחלטה עצמה שהיא מקבלת, אלא גם בצורה בה היא מציגה וּמנמקת אותה, ובאופן בו היא מקפידה -–בעיני עצמה וכלפי הציבור – על ההבחנה בין יסודות משפטיים וחוץ-משפטיים בהכרעתה.   

     

כדי לאפשר למשפטנים למלא את תפקידם היטב,  ניתנת להם מידה של עצמאות.  הרשות השופטת היא רשות שלטונית – אך יש לה מידה של אי-תלות ברשויות האחרות. וְכָך, בהתאמה, למי שפועלים כְּמשפטנים בַּמגזר הציבורי.  

העצמאות מקלה על המשפטן למלא את חובתו ליישם את החוק גם כאשר הדבר הוא לִצנינים בעיני בעלי הכּוח והשְׂררה.  השמירה עליה תהיה קלה יותר אם הוא יימנע מן הפיתוי להרחיב את תחולתו של החוק ועמו את כוחו הוא.  לא טוב שמשפטן יתיימר להכריע בשמו של הַחוק המוסכם, המשותף, המחייב -  בנושאים שהיסוד המשפטי בהם שולי, וִיסוד המדיניות והאידיאולוגיה בהם מובהק וּמפלג.  

 

ראינו כי גם משפטנים אינם יכולים לעסוק רק בְּמשפט אף  בְּלֵב עיסוקם המקצועי.  בנוסף, טבעי ונכון  שירצו להשתמש בידע המשפטי שלהם לקידום מטרות הקרובות ללבם.  מותר להם – ורבים עושים זאת – להפוך פוליטיקאים במשרה שלמה.  אבל גם כאן – ככל שהעיסוק רחוק יותר מלִיבת המחויבות הפנימית לַמשפט וּלְהֶגיוֹנוֹ –  טוב יותר להדגיש כי הוא לא נעשה  בשם המשפט עצמו.  

       

לסיום:

מדע וּמשפט – כל אחד בדרכו - הם הקשרי פעילות אנושית שיש להם ערך ייחודי ואתיקה מתאימה הַמַבְנים את העיסוק בהם.  הייחוד הזה – המקנה להם את סוגי הסמכות השונים שלהם - מצדיק כי תינתן לעוסקות בהם מידה של אוטונומיה, של עצמאות, מהדרך הרגילה של קבלת החלטות בחברה ובמדינה.  האוטונומיה הזאת בְּתורה מחייבת הקפדה על הטעמים המצדיקים אותה.  כך יִישָמרו העקרונות החשובים כל כך של יושרה מקצועית נדרשת.  כך יישארו העיסוק המדעי והעיסוק המשפטי בתוך דָלֶת הָאַמות שבְּתוכָן יש להם  תרומה חשובה מאין כמוה לרוח האדם וּלחירוּתוֹ.  מדעניות וּמשפטניות תוכלנה – בשם המדע או המשפט - לדבר אמת לכוח  speak truth to power.  מדעניות וּמשפטניות  תוכלנה גם לִבחון מתי והיכן הן מפעילות – בהכרח וּמתוך שיקול דעת – יסודות חוץ-מדעיים או חוץ-משפטיים, ולחשוב היטב על ההיקף הנכון של נקודות כאלה, על הבולטות שלהן, ועל סוג ההתמודדות המיוחדת הנדרש בהן.  זה יהיה טוב לחברה ולמדינה. זה יהיה טוב למדע ולמשפט המתקיימים בתוכן.    

Please reload